הברקזיט מחלק את בריטניה עשר שנים לאחר הגירושים עם האיחוד האירופי
הכלכלה הבריטית סבלה מהשפעות שליליות, וההגירה נותרה במרכז האג'נדה הפוליטית. על פי מחקר, כמחצית מהמצביעים היום רוצים לחזור לגוש האירופי. עשר שנים לאחר משאל העם על הברקזיט, היציאה הבריטית מהאיחוד האירופי (האיחוד האירופי) ממשיכה לפלג את בריטניה. עבור חלקם הייתה זו הגשמת הרצון הדמוקרטי של הבוחרים. עבור אחרים, ההחלטה ההיסטורית, שיום השנה שלה חל ביום שלישי הקרוב (23/06), גנבה הזדמנויות.
היו 17 מיליון מצביעים (52% מאלה שהלכו לקלפי) שיצאו מנצחים מההצבעה ב-23 ביוני 2016. למרות הפער המצומצם, ההחלטה הובילה לשינוי הקיצוני ביותר בכלכלה ובחברה הבריטית מאז מלחמת העולם השנייה.
הגירושין שהושלם צעד אחר צעד במשך חמש שנים, הרעידו פרויקט של חצי מאה של התקרבות בין בריטניה לשאר אירופה. בינתיים, הפילוג בין מתנגדים למגינים הפך בולט כמו זה שבין ימין לשמאל, ומעצב בריתות פוליטיות מאז 2016.
"עד היום לא חוויתי ולא ראיתי שום תועלת קונקרטית, לא לעצמי ולא למדינה. אז, זה היה שווה את זה? לא. ברור שלא", אומרת האמנית מדלינה קיי, חלק מתנועת הנוער האירופית, שרוצה להקל על החיים, הלימודים והעבודה לצעירים בתוך האיחוד האירופי. לאחרונה הם הגישו עצומה לראש הממשלה לשעבר קייר סטארמר, לקראת התפטרותו ביום שני.
הברקזיט נולד מתוך תחושת תסכול גוברת לא רק מהאיחוד האירופי, אלא גם מהמשבר הפיננסי העולמי של 2008. תומכיו הצליחו לפנות לאי שביעות הרצון הזו, בטענה שבריטניה, בעצמה, תוכל להחיות את עצמה, להתמקד בסדר העדיפויות המקומי שלה ולחסוך מאות מיליוני לירות שטרלינג.
השפעת הברקזיט על כלכלת בריטניה
המתנגדים, בתורם, הזהירו כי הברקזיט יגרום להפרעה כלכלית ויסכן את מעמדה הבינלאומי של המדינה.
למעשה, מאז, פנקסי הכיס הבריטיים חשו את ההשפעה: מומחים מעריכים שהכלכלה הבריטית קטנה בין 4% ל-8% מאשר אם המדינה הייתה נשארת באיחוד האירופי.
משמעות הדבר תהיה רמת חיים גבוהה יותר ומיליארדים נוספים לשירותים ציבוריים, כולל מערכת הבריאות, שהובטחה לה מוטב של 350 מיליון ליש"ט בשבוע במהלך קמפיין הברקזיט.
"הברקזיט הפך את כלכלת בריטניה לקטנה יותר ממה שהיא הייתה אחרת", אומר ג'ונתן פורטס, פרופסור בקינגס קולג' בלונדון. "ההשפעה לא הייתה קריסה פתאומית, אלא היחלשות הדרגתית ומצטברת של המסחר, ההשקעות והפריון".
בינתיים, יצוא הסחורות מבריטניה לאיחוד האירופי – עדיין ללא ספק שותפת הסחר העיקרית של בריטניה – ירד ב-14% בשש שנים. למרות שאין מכסים על סחורות בריטיות הנכנסות לאיחוד האירופי, ישנם מספר חסמים שאינם מכסיים כגון בירוקרטיה של מכס, אישורים והגבלות על ויזה.
"לא היו מנצחים בעשר השנים האחרונות", אמר ריצ'רד מק'קנה, מנהל חברת גננות. "הפך להיות קשה יותר, יקר יותר ובירוקרטי יותר לנהל משא ומתן עם אירופה".
גם המכירות למדינות מחוץ לאיחוד האירופי ירדו, מכיוון שבריטניה אינה עוד שער לשוק האירופי. עסקאות סחר רבות שהבטיחו Brexiteers, במיוחד עם ארצות הברית, לא התממשו.
תומכי הברקזיט טוענים שלא ניתן להעריך את השפעותיו בטווח הקצר וכי שלב ראשוני של התאמה היה בלתי נמנע בתמורה לשליטה רבה יותר במדיניות, במיוחד בנושא ההגירה.
השפעת הברקזיט על הגירה
הברקזיט סיים את התנועה החופשית בין בריטניה לאיחוד האירופי, והתוצאות לגבי ביקורת הגבולות מעורבות. צמצום ההגירה הייתה הבטחה מרכזית מצד תומכי הגירושים מהגוש האירופי לבוחרים שמרנים.
ההגירה נטו מאירופה ירדה, בעוד שההגירה ממדינות מחוץ לאיחוד האירופי גדלה באופן משמעותי, בין היתר בשל שינויים בכללי הוויזה כדי לטפל במחסור בעבודה במגזרים ספציפיים כמו טיפול בקשישים.
ובכל זאת, ישנם סימנים לצמצום: מאזן ההגירה ירד מיותר מ-900 אלף ב-2023 ל-171 אלף בשנה שעברה. בינתיים, הגעת מהגרים לא סדירה דרך סירות קטנות מעבר לתעלת למאנש ממשיכה לייצר תגובה ציבורית חזקה והפכה לנושא פוליטי מרכזי.
עבור נהג הרכבת ניל קונלי, שניהל קמפיין לטובת הברקזיט, עזיבה הייתה הבחירה הנכונה. הוא ממשיך להאשים בעיות כלכליות בהגירה. "נראה שהם נחושים להכניס כמה שיותר אנשים לאזור, בלי שום תוכנית שילוב. יותר אנשים, בלי לקחת בחשבון את המתקנים הדרושים, כמו בית החולים".
מחצית מהמצביעים רוצים לחזור לאיחוד האירופי
בשנים שלאחר הברקזיט, הסצנה הפוליטית הבריטית התפצלה, עם ירידה בתמיכה במפלגות המסורתיות, השמרנים והלייבור.
לפי מחקר של Ipsos, 52% מהבריטים היו רוצים להצטרף מחדש לאיחוד האירופי, בעוד 33% מתנגדים. סקרים אחרים מצביעים על כך ש-48% מעריכים את הברקזיט גרוע מהצפוי, לעומת 9% בלבד שחושבים שזה טוב יותר.
מפלגת העבודה, בממשלה מאז 2024, ניסתה לאזן עמדות. בכהונתו שהסתיימה לאחרונה, ראש הממשלה קיר סטארמר שלל את ביטול הברקזיט, אך ביקש להגדיר מחדש את היחסים עם האיחוד האירופי, במיוחד כדי להקל על הסחר.
כעת, המדינה צריכה לבחור את ראש הממשלה השביעי שלה בתוך עשר שנים. לפני סטארמר, השמרנים רישי סונק, ליז טרוס, בוריס ג'ונסון, תרזה מיי ודיוויד קמרון החזיקו בתפקיד.
ht/ra (AP, DW, ots)