רטיות באיים הסקוטיים מפתחים גיגנטיות וגודלם פי שניים מבני דודים ביבשת
רטיות באיים הסקוטיים מפתחים 'גיגנטיות' בגלל מחסור בטורפים וגדלו פי שניים מגודלם של בני דודיהם ביבשת.
עצי שטלנד וסנט קילדה מבודדים ולכן מתחילים להתפתח בנפרד.
באנגליה, שוקלים של ציפורי כף היד בסביבות שבעה עד 10 גרם, אך בסנט קילדה הם נעים בין 13 ל-16 גרם – יותר מפי שניים מגודלם של עופות היבשת.
פטריות שטלנד גדולות יותר ב-2.9 גרם כבדות יותר מאשר עמיתים ביבשת בריטניה, אבל לא ממש מסיבית כמו כרכי סנט קילדן.
גם בשר הקודש בהברידים החיצוניים כבדים כמעט בגרם מתושבי היבשת.
הגידול מכונה 'ענקיות אי' וקורה לבעלי חיים בסביבות מבודדות שבהן הם מוגנים מפני טורפים ותחרות, ולכן הם רשאים לשגשג.
בדרך כלל חתולים מאוימים על ידי חתולים, שועלים ועופות דורסים אחרים כמו נצים וינשופים. סנאים וחולדות תוקפים לעתים קרובות גם קנים של עכברי.
אבל האיים משמשים מקלט לכל הצרות הנוראיות האלה שעומדות בפניהם.
באנגליה, שוקלים שריגים בסביבות שבעה עד 10 גרם, אבל בסנט קילדה, כמו זו, הם נעים בין 13 ל-16 גרם – יותר מפי שניים מגודלם של ציפורי היבשת
ולא רק הגודל שלהם השתנה, אלא גם לשיחות שלהם יש שירים ייחודיים – כמעט כמו מבטאים אזוריים – והנוצות שלהם שונות כמו גם פרופורציות הגוף שלהם.
הבדלים דומים נראו אצל חוחיות על ידי צ'ארלס דרווין, שהבחין בהתאמות באוכלוסיות המבודדות של הציפורים הקטנות הספציפיות לסביבה בכל אחד מהאיים.
ד"ר מיכל יז'ירסקי, ביוגיאוגרף מאוניברסיטת ברמינגהם, אמר הלאה המחקר החדש שלו על כרכית: 'ענקיות האיים שלהם היא מקרה של 'אבולוציה מקבילה', שבה אוכלוסייה מקורית דומה – כנראה מתנחלים מהיבשת הבריטית – הגיעה לכל ארכיפלג של אי, ולאחר מכן התפתחה באופן עצמאי להיות ענקי איים.'
ד"ר יז'ירסקי המשיך: "מצאנו שכל ארבעת תת-המינים הסקוטיים נבדלים גנטית מהחטיני של בריטניה; כשהחבטים של שטלנד וסנט קילדה נבדלים במיוחד הן במראה והן בשיר.
"הייחוד הגנטי שלהם כל כך גבוה עד שסביר להניח שהם בדרך להפוך למין חדש."
תופעת ה'אי ענקיות' הזו נראית בכל רחבי העולם, כמו דרקוני קומודו באינדונזיה, הוואטה הענקית – הצרצר הגדול בעולם – או, עוד בגלפגוס, צבי ענק.
בעלי חיים גדולים יותר נוטים להיות קטנים יותר כשהם מבודדים, כמו פילים ננסיים שהיו קיימים בסיציליה ובמלטה בתקופת הפלייסטוקן (לפני 2.6 מיליון עד 11,700 שנים).
אפילו בני אדם זעירים היו קיימים – Homo florensiensis – שהתנשאו לגובה של 3 רגל ו-6 אינץ' בלבד וחיו באינדונזיה לפני כ-50,000 שנה.
חוקרים הסתכלו על ציפורי עכוז בשטלנד, באי פייר, בהברידיים החיצוניים ובסנט קילדה – הקליטו את השירים, המשקל והמדידות שלהם ואפילו לקחו את הגנום שלהם כדי להשוות אותם לעופות היבשת.
לא רק הגודל שלהם השתנה, אלא גם לשיחות שלהם יש שירים ייחודיים – כמעט כמו מבטאים אזוריים – והנוצות שלהם שונות כמו גם פרופורציות הגוף שלהם
פייר אייל הייתה האוכלוסייה היחידה שלא הייתה שונה משמעותית מהכריתים היבשתית.
אבל לכל אי היו אוכלוסיות שונות גנטית משלו – שטלנד וסנט קילדה היו השונות ביותר מהיבשת.
וויל סמית', מאוניברסיטת נוטינגהאם ומחבר שותף של המחקר, אמר: "המחקר שלנו מצביע על כך שאיים עם סביבה דומות יכולים לייצר תוצאות אבולוציוניות דומות באמצעות מסלולים גנטיים שונים.
"החטים של סקוטלנד מספקים לנו מחקר מקרה רב עוצמה כדי להבין את המנגנונים שבהם נוצר המגוון הביולוגי של האיים ברחבי העולם."
המחקר פורסם ב-Evolutionary Journal of the Linnean Society.