טראמפ משיג הסכם ביניים לסיום המלחמה – אבל זה עשוי להועיל לאיראן הרבה יותר
עקבו אחרי הסיקור החי שלנו כאן.
פילדלפיה – בפוסט חברתי של אמת ב-14 ביוני, הגובל בגרנדיוזי, הנשיא דונלד טראמפ הכריז על הסכם ביניים עם איראן כשיום קיץ חם – יום הולדתו ה-80 – החל להתקרב בחוף המזרחי.
"ספינות העולם, הניעו את המנועים שלכם. תנו לנפט לזרום", הכריז טראמפ.
הוא המשיך וטען כי מנהיגי האזור "מצאו לראשונה נשיא שיכול לעזור להם להשיג שלום אמיתי".
מלבד, כמובן, השלום נותר בגדר תעתוע מנצנץ במדבר הערבי בצומת זה כאשר הצדדים לעסקה אינם סומכים זה על זה ואינם יכולים לדמיין עסקה שתשמור על האינטרסים החיוניים שלהם.
פרטי העסקה עדיין לא נחשפו, אבל איראן לא יכולה לוותר בקלות על שאיפתה הגרעינית, הגורם ההרתעה האולטימטיבי מפני שינוי משטר. ואין דרך חלקה שמאפשרת לארה"ב להעניק לאיראן את מה שהיא מצפה – מיליארדי דולרים של נכסים מוקפאים והפסקת הסנקציות.
הפרה לא תפתיע אף אחד.
ובל נשכח שנפט זרם במורד הורמוז, כ-20 מיליון חביות ממנו ביום, לפני שטראמפ שם קץ לפתוח במלחמה ב-28 בפברואר.
אבל לטראמפ יהיה רווח אחד מהיר: הוא יוכל לומר שבגלל שהמיצר ייפתח מחדש, הסחר העולמי יחודש. אם זה יועיל בעיקר ל"אזור והעולם" או למחירי הדלק בארה"ב, שבה האינפלציה עולה, תוצאות טווחי הביניים יגידו.
אין כמעט ספק שמחירי הנפט יירדו. החוזים העתידיים על ברנט כבר ירדו בארבעה אחוזים תוך שעה לאחר פרסום החדשות על העסקה. עלויות הובלה נמוכות יותר הבאות יכולות לעזור להקל על המחיר של סחורות ושירותים אחרים.
אבל, איראן, לא טראמפ, היא שתרוויח הרבה יותר מפתיחת המיצר. איראן יכולה בהחלט לנצל את תקופת הביניים כדי לנקז את מתקני אחסון הנפט העולים על גדותיה ולהציל את בארות הנפט שלה מנזק. המצור הימי של ארה"ב עצר את היצוא, גרם למילוי מהיר של מיכלי אגירה והעלה את האפשרות להפסיק את הפקת הנפט שקשה ויקר להפעלה מחדש.
והטנקיסטים האיראניים הם אלו שירגישו בטוחים בעצמם בהפלגה במורד הורמוז. בשלבים הראשונים, לפחות, חברות ספנות אחרות יישארו כנראה נמנעות מסיכון הספינות של מיליארד הדולר והמטענים שלהן. הם ככל הנראה יצטרכו להמשיך לשלם מחירים גבוהים עבור ביטוח ימי.
מה יכול טראמפ לומר בצדק שהוא יצא מהמלחמה בת ארבעה חודשים שעלתה בחייהם של 13 חיילים אמריקאים?
הפנטגון גייס שטר של 29 מיליארד דולר עד כה, ועוקב באוניברסיטת בראון אמר שהאמריקאים שילמו 58 מיליארד דולר נוספים עבור דלק מאז תחילת המלחמה.
המלחמה באיראן דללה גם את התחמושת האמריקאית, לטובתה האסטרטגית של היריבה הגיאופוליטית סין. וזה הביא נזק למוניטין למעצמת העל בשל הטלת פצצות על מתקנים אזרחיים, בתי ספר לבנות ואתרי מורשת עתיקים.
אין תשובות קלות לנשיא האמריקני.
יתרה מכך, המלחמה הפתאומית הכפפה את בעלות ברית אמריקאיות במזרח התיכון להפצצות חסרות תקדים. מלחמה שברור שאינה מסתיימת בתבוסה איראנית חותכת משאירה את הערבים נתונים לחסדי משטר כספית בטהרן. זה רק יכול להעמיק את הרצון שלהם להתחמק מהימורי הביטחון שלהם על אמריקה. יתרון סין, שוב?
ישראל, שנלחמה במשותף במלחמה, יכולה לטעון לתוצאה טובה יותר. היא צברה שטחים מסוימים בלבנון במהלך המלחמה, אבל טראמפ בקושי יכול למכור את זה כמטרה מלחמה אמריקאית.
טראמפ יכול, בערך, להציע שינוי משטר: האייתוללה עלי חמינאי נהרג ממש ביום הראשון של השביתות ב-28 בפברואר. אבל במקום הנהגה פקידותית יש כעת משטר אכזרי יותר, למעשה חונטה צבאית הנשלטת על ידי הארגון החזק ביותר במדינה, חיל משמרות המהפכה האסלאמית (IRGC). האם האמריקאים יראו בזה ניצחון?
ההקלה שהובטחה בהסכם מוגזמת גם היא כי טראמפ נמצא בקצה החלש של העסקה. הוא רוצה לסיים את הסכסוך מהר ככל האפשר, בעוד שסכסוך ממושך היה ככל הנראה לטובת איראן. סכסוך משמש להבטיח את הישרדות המשטר על ידי גיוס אנשים כדי להגן על המדינה. זה גם מקדם את השאיפה הארוכה של איראן אחר עליונות אזורית.
למרות שהסכם הפסקת האש מבטיח קץ ללחימה המיידית, אין, לפיכך, ערובה שהשלום יימשך. נותר יתרון למשמרות המהפכה להקרין את עצמה כמי שנמצאת במלחמת הגנה נגד מה שהיא הגדירה כ"מלחמת המערב באסלאם".
עבור טראמפ, הרווחים הפוליטיים מוגבלים. סיום מלחמה שהוא לא יכול היה להצדיק בצורה מספקת ואשר נותרה מאוד לא פופולרית, לא סביר שיאהב אותו בקרב הבוחרים.
מצביעי המג'ה של טראמפ הוכיחו את נאמנותם אליו על ידי תמיכה במועמדים שבהם תמך בפריימריז המתמשכים לקראת בחירות האמצע ב-3 בנובמבר. אבל מפלגתו הרפובליקנית עשויה לשלם את המחיר על ההתפכחות הגוברת בקרב מצביעי הצווארון הכחול, שחשים שטראמפ הפר את הבטחתו לא לערב עוד את ארה"ב ב"מלחמות חוץ".
ומחוז הבחירה הצווארון הכחול הזה הוא שנפגע ממנו הכי קשה האינפלציה של 4 אחוזים שמפלש את הכלכלה.