שון קונרי כמעט כיכב באחד מסרטי המתח השנויים במחלוקת של שנות ה-80

ייתכן שנקבל עמלה על רכישות שנעשו מקישורים.

יוצר הסרטים בריאן דה פלמה מתמחה במותחנים מפחידים, כמו סרט המסתורין של הרוצח הסדרתי שלו מ-1980, "לבוש להרוג". דה פלמה הוא תלמידו המפורסם של אלפרד היצ'קוק (גם אם הוא מתנגד לכך). "לבוש להרוג" הוא חצי "ורטיגו", חצי "פסיכו", ובעיקר מחקה את שני הטוויסטים המזעזעים של הסרט האחרון.

עקרת הבית קייט מילר (אנג'י דיקינסון) מוגדרת בתור הראשית בתחילת הסרט, רק כדי להיהרג על ידי רוצח אוחז בסכין, לה מריון קריין (ג'נט לי). הרוצח? ד"ר רוברט אליוט (סר מייקל קיין), אישה טרנסג'נדרית שנמצאת במלחמה עם עצמה מבחינה פסיכולוגית. אבל קיין לא היה השחקן היחיד דה פלמה שנחשב לנבל הטוויסט של הסרט.

לְפִי "הליהוק אולי היה" מאת העיתונאית איילה מל, הבחירה המקורית הייתה לא אחר מאשר שון קונרי. (דיקינסון הייתה גם בחירה שנייה לאחר שליב אולמן סירבה לתפקידה.) כן, ג'יימס בונד המקורי, אחד האייקונים הקולנועיים של שפה עליונה נוקשה וגבריות הטרוסקסואלית דומיננטית, היה מציג אישה טרנסג'נדרית. קשה לדמיין את דה פלמה היה לֹא היה חוצפן ברצונו ללהק את קונרי, אבל לפי מל, השחקן כבר היה מחויב לסרט אחר, אז הוא נאלץ לסרב.

לא מוזכר מה היה הפרויקט השני, אבל ב-1981, קונרי כיכב גם בסרט המדע הבדיוני "Outland" וגם ב"Time Bandits" של טרי גיליאם (שם קונרי עזר במובנים נוספים מלבד משחק). קונרי או לא, "לבוש להרוג" לא נמלט מביקורת כסרט ריאקציונרי – יש שיגידו מיזוגיני – באותה צורה שהזכיינית של ג'יימס בונד לא עשתה זאת. בימיו, "לבוש להרוג" היה זכה לביקורת מצד פמיניסטיות על ניצול כביכול אלימות נגד נשים. עכשיו, כשטרנסג'נדרים זוכים לסטיגמה פחותה מאשר ב-1980, גם "לבושים להרוג" נראה כמו פנטזיה טרנספובית מתקופה פחות סובלנית.

"לבוש להרוג" לא עומד בפני עצמו. ל"פסיכו", כמובן, יש טוויסט דומה הקשור למגדר, ואפשר גם להשוות אותו לסרט המאוחר יותר מ-1991 "שתיקת הכבשים", שבו הרוצח הסדרתי ג'יימי "באפלו ביל" גאמב (טד לוין) רוצח נשים כדי להפוך לעצמו חליפת עור נשית. אבל "לבוש להרוג" נראה הכי גרוע לעין מודרנית.

קח את סצנת האקספוזיציה העמלנית בסוף "פסיכו", שם פסיכיאטר (סם אוקלנד) מסביר בפירוט את ההיסטוריה והסבל של הרוצח נורמן בייטס (אנטוני פרקינס). הפסיכיאטר אומר במפורש שנורמן כן לֹא "טרנסווסט", והסביר כי הוא התלבש בבגדי נשים רק "כדי לשמור בחיים את האשליה של אמו בחיים".

"שתיקת הכבשים" נותר שנוי במחלוקת ו זכה לביקורת בקרב הקהילה הטרנסג'נדריתאבל זה מפצל שערות בצורה דומה. הסרט טוען כי באפלו ביל הוא לא באמת טרנסג'נדר (וזאת הסיבה שהוא נדחה לניתוח המאשר את המגדר), הוא רק חולה נפש – והתנאים האלה הם לֹא אותו דבר. במאי "שתיקה" ג'ונתן דמה קרא לקריאה זו ראיון משנת 2014 עם האפינגטון פוסטאבל הוא הביע תמיכה בקהילה הטרנסית באותו ראיון.

"לבוש להרוג" אינו עושה הבחנה כזו, במקום זאת קושר במפורש את הטרנסנטיות של אליוט והקונפליקט הפנימי שלה לגביה לדחף שלה להרוג. אפילו הכותרת קושרת טרנסנות ואלימות; אליוט מתלבש כמו אישה כדי להרוג אחרים.

בריאן דה פלמה, ייאמר לזכותו, מבין מדוע לטרנסג'נדרים עשויה להיות בעיה עם "לבושים להרוג". מדבר עם Entertainment Weekly ב-2016הוא קבע, "ברור שאני מבין שזה לא טוב לתדמית שלהם להיות טרנסג'נדר וגם להיות רוצח פסיכופטי. אבל אני חושב ש [perception] עובר עם הזמן. אנחנו בתקופה אחרת".