קלינט איסטווד עדיין עומד מאחורי המערבון שלו מ-1980 שהקהלים העבירו הלאה

כל כוכבי הקולנוע רגישים יתר על המידה לגבי הדימוי שלהם, אבל מעטים, אם בכלל, השתעשעו בדמותם בצורה נועזת יותר מקלינט איסטווד. לאחר שביסס את עצמו כסמל מערבי וכשוטר מזלזול בהליכים, איסטווד לא בזבז זמן בבדיקה כמה תיקון של התמונה הזו הקהל שלו יקבל. בהופעת הבכורה שלו בבימוי, "Play Misty for Me", הוא גילם תקליטן שמעריץ (ג'סיקה וולטר) רודף אחריו מערכת יחסים רומנטית סתמית איתה. זכור שאיסטווד עשה זאת לאחר שגילם חייל פצוע של האיחוד במותחן מלחמת האזרחים הגותי המאכזב מבחינה מסחרית "The Guiled", וששני הסרטים הללו יצאו לאקרנים ב-1971. לִפנֵי "הארי המלוכלך." איסטווד לא נתן קרע. הוא רק רצה לעשות סרטים ולשחק דמויות שעניינו אותו.

עד סוף שנות ה-70, איסטווד לא יכול היה לעשות עוול מצד מעריציו. הם התייצבו לסרטוני "הארי המלוכלך" שלו, המערבונים הרוויזיוניסטיים שלו (בעיקר, מה שאיסטווד מחשיב כשיא קריירה עם "הפורע ג'וזי ויילס"), ולקומדיה הג'ינג'ית חדורי האורנגאוטן שלו "Every What Way But Loose". לאיסטווד היה דופק של צופי קולנוע, אז הוא לקח סיכון נוסף ב-1980 על ידי בימוי והכותרת הראשית של "ברונקו בילי", מחקר דמויות גחמני של צלם חד שתוכנית המערב הפרוע הנודדת שלו נאבקת להישאר רלוונטית בעידן שבו אטרקציות עתיקות יומין כאלה מאבדות את כוחן. עבור איסטווד, הסרט שימש פעם אחת הזדמנות לשחק בפני קהל משפחתי, ואולי להלין על הערעור המתפוגג של יצירת המיתוסים של המערב הישן.

זה היה מוקדם מדי בקריירה של איסטווד בשבילו להספיד את פרוסת האמריקנה הזו, אבל הוא בסופו של דבר יצר דרמדיית אנסמבל מושכת על אנשים פגומים ו/או חוטאים שמחפשים הזדמנות שנייה. הקהל שלו לא הלך גאגא בשביל זה, אבל איסטווד עדיין אוהב את "ברונקו בילי".

בראיון מאחורי הקלעים לסרט האקשן שלו "Firefox" משנת 1982, נשאל קלינט איסטווד על ביצועי הקופה של "ברונקו בילי". למרות שזה בקושי היה פצצה, לאחר שגרף 24.3 מיליון דולר בקופות מול תקציב של 6.5 מיליון דולר, זה היה סינגל שקט בקריירה שהייתה זרועה בשלשות והום ראנים במשך יותר מעשור. המבקרים היו בדרך כלל אדיבים, אבל המעריצים שלו עסקו ב"בכל דרך שאתה יכול", סיבוב האורנגאוטן השני שלו (שיצא מאוחר יותר השנה).

איסטווד התנער מאדישותו של הציבור ל"ברונקו בילי" באופנת הקז'ואל הבלתי ניתנת לחיקוי שלו. כפי שהוא ניסח זאת בראיון:

"זה היה פרויקט אהוב עלי. אהבתי את הסרט. היו בו כמה. […] הייתה איזו טוהר, איזושהי לחימה נגד הציניות של ימינו. היה בו אלמנט מסוים שתמיד נהניתי מהסיפור. אולי זה היה מיושן, אולי מיושן מדי, אבל זה היה סרט טוב בשבילי. זה זכה לתשומת לב רבה מאנשים שאולי לא אהבו את הסרטים האחרים. אתה לא יכול לעשות את אותו הדבר כל הזמן. […] אני עדיין אהיה באיטליה, עושה מערבונים כמו שהתחלתי. יש זמן להמשיך הלאה ולנסות משהו אחר".

"Bronco Billy" מצא את המדיום המתאים לו בשנת 2019 כאשר זכה לראשונה לביקורות טובות כמחזמר בימתי בלוס אנג'לס. יש התלהבות של "Bronco Billy", שמבדילה אותו מרוב היצירות של איסטווד. זה סרט מתוק שנותן לכוכב לצחוק על הדימוי שלו במקום להחתים אותו באכזריות. זה צ'ארמר צנוע. זה לא, תודה לאל, "הטירון".