סם ניל, ד"ר אלן גרנט וכוכב פיקי בלינדרס של פארק היורה, מת בגיל 78

סם ניל, השחקן הניו זילנדי שהקריירה שלו התפרשה על פני יותר מ-50 שנה, מת בגיל 78. בשנת 2022, גילה ניל שאובחן עם לימפומה אנגיואימונובלסטית של תאי T שלב 3 ועבר כימותרפיה. באפריל השנה גילה ניל שהוא נטול סרטן. למרבה הצער, השחקן נפטר בפתאומיות, לפי א הצהרה שפרסמה משפחתו:

"בעצב עצום הוואנאו [family] של סם ניל לשתף את החדשות על מותו ביום שני ה-13 ביולי, בסידני, אוסטרליה. סם היה מוקף במשפחה ועבר בכבוד שאפיין את כל חייו. האובדן היה פתאומי ובלתי צפוי אך מבורך על ידי העובדה שסם נשאר נקי מסרטן. הם רוצים להביע את תודתם העמוקה לצוות בבית החולים הפרטי סנט וינסנט על הטיפול המדהים שלהם. פרטים נוספים יפורסמו בהמשך, אך לעת עתה, בשם המשפחה, אנו מבקשים מכם לכבד את פרטיותם בזמן שהם מנווטים את האובדן הבלתי נסבל הזה".

ניל לא צריך שום היכרות עם מעריצי סרטים שהתלהבו מהעבודה האקלקטית שלו. הוא עבד בהתמדה החל משנות השבעים, החל את הקריירה שלו בניו זילנד לפני שעשה את הקפיצה לחומרי הזיכיון ההוליוודיים המלאים ב-1981 עם "Omen III: The Final Conflict". באותה שנה, הוא השתתף בכיכובו בקלאסיקת הפולחן האימתנית של אנדז'יי זולבסקי "Possession". בעוד שניל לכאורה תמיד עבד, הוא השיג רמה חדשה של תהילה בשנות התשעים הודות לתפקידו כד"ר אלן גרנט בשובר הקופות של סטיבן ספילברג "פארק היורה", והפך לעיקר סרטי ז'אנר בסרטים כמו "בפי הטירוף" ו"אופק האירועים". נוכחות מבורכת תמיד, האובדן של ניל הוא מכה קשה. הוא יחסר מאוד.

סם ניל יכול היה למצוא לכאורה דרך להשתלב בכל סרט, בכל ז'אנר. היה לו סוג של חן חסון ומהימן עם חיוך עקום שרמז על משהו שובב מתחת לחיצוניות קשה יותר. ניל, שנולד בצפון אירלנד (אמו הייתה אנגלייה בזמן שאביו מניו זילנד), ננשך מבאג המשחק במהלך ימיו באוניברסיטה, הופיע בכמה מחזות והבין שזה סוג הקריירה שהוא רוצה להמשיך.

ניל ערך את הופעת הבכורה שלו בסרט ב-1977 עם מותחן הפעולה הניו זילנדי של רוג'ר דונלדסון "כלבים ישנים". שנות ה-80 יראו אותו במגמת עלייה, והופיע בסרטים בולטים כמו "אומן III: הסכסוך הסופי" (1981), "החזקה" (1981) ו"שלווה מתה" (1989). ב-1990, ניל כיכב לצד שון קונרי ואלק בולדווין בלהיט של ג'ון מקטיירנן "המצוד אחר אוקטובר האדום". שנות ה-90 יגדילו את התהילה והפרופיל של ניל. ב-1993 הוא הופיע בסרט זוכה האוסקר של ג'יין קמפיון "הפסנתר", אבל זה היה עוד סרט מ-93' שהזניק אותו לככב: "פארק היורה".

ניל לקח תפקיד שנועד בתחילה להריסון פורד, גילם את גרנט בתור בחור נרגן עם צד רך סודי שהופך לגיבור לא סביר על אי מוצף בדינוזאורים. ניל יחזור לזכיינית "היורה" מספר פעמים, והופיע ב"פארק היורה III", שאותו כינה "סרט הרבה יותר טוב ממה שהרבה אנשים אומרים" (הוא צודק!) כמו גם "דומיניון היורה העולמי".

לאורך הקריירה שלו, ניל היה משאיל את כישרונותיו גם לסרטים בינלאומיים קטנים יותר וגם לשובר קופות הוליווד. הוא מצא קצת נישה בז'אנר האימה, ועבד בקלאסיקות קאלט כמו "בפה של טירוף" ו"אופק אירוע". הוא גם עשה את הקפיצה הסופית, הבלתי נמנעת, ליקום הקולנועי של מארוול עם קמיעות ב"ת'ור: ראגנארוק" וגם ב"ת'ור: אהבה ורעם".

בנוסף לעבודתו הקולנועית, ניל עבד גם על תוכניות טלוויזיה רבות, כולל "Peaky Blinders", שם גילם את מייג'ור צ'סטר קמפבל ב-12 פרקים. קריירת המשחק של ניל נמשכה גם לאחר שחשף את אבחנת הסרטן שלו – יש לו שתי מהדורות לאחר המוות: "Godzilla x Kong: Supernova" ו-"The Last Resort". ניל היה נשוי פעמיים והותיר אחריו ארבעה ילדים. הוא גם הפעיל יקב, Two Paddocks, ופרסם ספר זיכרונות ב-2023 בשם "האם אי פעם סיפרתי לך את זה?"

"אם עשיתי סרט שמתגלה כטוב, זו תוצאה טובה", כתב בספר. "אם עשיתי סרט טוב ועשיתי זוג חברים, זו תוצאה מצוינת. אם עשיתי סרט שהוא לא טוב, אבל יצרתי חבר, זו עדיין תוצאה נהדרת".