במאי אקשן אגדי עשה את הופעת הבכורה שלו עם הסרט המצמרר הזה של פירס ברוסנן

כל מחקר מזדמן של תעשיית הקולנוע וההיסטוריה של הקולנוע מגלה אמת נצחית: עשיית סרט אימה היא דרך מצוינת לפרוץ פנימה. עבור במאים, זה יכול להיות פשוט כמו להראות את התעוזה שלך מאחורי המצלמה. עם זאת, עבור אלה הרואים עצמם יוצרי קולנוע עם חזון, ז'אנר האימה יכול לשמש דלת אחורית למושגים ונושאים שונים שהם מעוניינים לחקור. יוצרי סרטים כאלה לא תמיד נשארים עם אימה מעבר להופעת הבכורה שלהם, מה שגורם להתעסקות המוקדמת שלהם בז'אנר להיראות ייחודיים יותר בהשוואה לשאר הקריירה שלהם. זה המקרה עם אנשים כמו פרנסיס פורד קופולה ("דמנציה 13"), פיטר ויר ("המכוניות שאכלו את פריז"), פיטר בוגדנוביץ' ("מטרות"), וג'ון מקטיירנן, שסרטו הראשון היה "נוודים" מ-1986, בכיכובו של פירס ברוסנן.

מה שבטוח, מקטיירנן מעולם לא נטש את עולם הז'אנר כשמצא הצלחה ברשימת ה-A בסוף שנות ה-80 וה-90. אחרי הכל, להיט הפריצה הגדול שלו היה סרטו השני, "טורף" מ-1987, שהוא סרט אימה לפחות בחלקו. עם זאת, אין ספק שהמוניטין שלו נטוע היטב בז'אנר האקשן, מה שגורם ל"נוודים" להרגיש אפילו יותר כמו קוריו. לרוע המזל, הסרט התקבל בצורה גרועה כשיצא לאקרנים, ומכיוון שהסרטים המאוחרים והמצליחים יותר של מקטיירנן היו כל כך שונים, הוא לא חיפשו אותו זמן מה. עם זאת, המוניטין של הסרט גדל מעט בשנים האחרונות, בין היתר הודות להפך זמין יותר. ככזה, הוא מרגיש בשל לגילוי מחדש, במיוחד מכיוון שהגישה הלא שכיחה והמצמררת שלו לסיפור הרפאים מתיישרת יותר עם הטרנד ההולך ופופולרי של היום של אימה לימינלית.

"נוודים" הוא הסרט היחיד של ג'ון מקטיירנן שכתב בעצמו, מה שהופך אותו לתובנה מרתקת לגבי תחומי העניין שלו. תלמיד מבית הספר ג'וליארד, מקטיירנן הופך את "נוודים" לסיפור רפאים שמושרש באנתרופולוגיה כמו שהוא מושרש בז'אנר. הסרט מתרחש בלוס אנג'לס של ימינו, ועוקב אחר אנתרופולוג צרפתי בשם פומייר (פירס ברוסנן), המתמחה באמונות ובשיטות הדת של תרבויות לא-מערביות. נקודת המבט הזו היא שגורמת לו להתעניין בקבוצה נודדת של פאנקיסטים ברחוב שהוא רואה ברחבי לוס אנג'לס לאחר שעבר לשם עם אשתו. הפאנקיסטים האלה מתגלים כרוחות רעות שמופיעות וזורעות הרס.

בעוד ש"נוודים" הוא יוצא דופן מבחינה רעיונית בהשוואה לסרט אימה קונבנציונלי יותר, השילוב המכוון של מקטיירנן בין ההלם העל-טבעי והתרבותי בין חוויות אנושיות שונות גורם לו להרגיש כמו אב של סרט האימה הלימינלי, שבו המציאות של האדם גולשת אל המדהים. הוא מתייחס לרוחות רפאים כאילו היו קריפטידים, מה שהופך אותן ליצירות מיתולוגיות יותר מאשר הרחבה של הרוחני. מקטיירנן והצלם סטיבן רמזי מקבלים הרבה קילומטראז' מפחיד מהצילומים ב-Skid Row של לוס אנג'לס, ובין הנוודים יש אנשים מיוחדים כמו מוזיקאי הגל החדש אדם אנט והשחקנית מרי וורונוב. הקטע הוא של המלחין הפורה ביל קונטי, בתוספת אלמנטים של גיטרה חשמלית של טד נוג'נט.

אין ספק ש"נוודים" הוא מוזר, אבל זה גם יצירה מרתקת מאוד אם נותנים חצי סיכוי להנחת היסוד המוזרה שלו. מקטיירנן היה ממשיך לשכלל את הכישרון לדחוף את מעטפת הז'אנר בלהיטים כמו "Predator", "Die Hard" ו"Last Action Hero". עם זאת, הוא לא היה יכול לעשות את זה בלי לצאת תחילה על איבר "נוודים".