סרט המלחמה הקלאסי של רוברט דה נירו וכריסטופר ווקן משנות ה-70 עדיין מחזיק מעמד היום

סרט המלחמה של מייקל צ'ימינו מ-1978, "צייד הצבאים", מעולם לא היה אמור להיות חביב הקהל. מבט מחריד על מלחמת וייטנאם, "צייד הצבאים" פורק התפכחות/טראומה שלאחר המלחמה בדרכים שנחשבות שנויות במחלוקת עד היום. זה היה גם אחד מאותם סרטי מלחמה שגרמו לא מעט הוללות באולפן, במיוחד בכל הנוגע לזמן הריצה של 184 הדקות ולסיומו לעתים קרובות במחלוקת. בעוד שלסרטו של צ'ימינו לא הייתה ברירה אלא להתמודד עם הגורמים הללו, "צייד הצבאים" בסופו של דבר היה הצלחה קופתית שזכתה בתשע מועמדויות לפרסי אוסקר (מהן זכה בחמש, כולל הבמאי הטוב ביותר והסרט הטוב ביותר). המורשת שלו בהחלט לא מוגבלת להצלחתו עם השחרור, שכן "צייד הצבאים" זוכה לתשואות רבות על השליטה המתוחה בתסריט שלו, שנוצר מתוך סיפור שונה על לאס וגאס ורולטה רוסית.

ישנה שיחה על הפרשנות הפנטסטית (והבעייתית ביותר) לטרגדיה מחרידה בעולם האמיתי, מכיוון שצ'ימינו אינו מציג את הווייטנאמיים בעומק ההקשר המגיע להם. רק החיילים האמריקאים – מייק של רוברט דה נירו, ניק של כריסטופר ווקן וסטיב של ג'ון סאבאג' – זוכים לניואנסים, רגשנות ואהדה. ההיבטים הללו בהחלט לא התיישנו היטב, אבל סרטו של צ'ימינו היה (בצדק) בבדיקה מרגע יציאתו לבתי הקולנוע. ההגנה היחידה שאפשר להרכיב היא אמנותית, כמו למשל כשהמבקר רוג'ר אברט נתן לסרט ציון מושלם וטען שהנושאים שלו הם סמליים בלבד, ותו לא. אברט העריך יותר את תכונותיו ה"מתנפצות רגשית" של הסרט, כולל ההשלכות הטרגיות של סיום נקודת האל-חזור של "צייד הצבאים".

בהתחשב בחסרונותיו הברורים, "צייד הצבאים" עדיין מתגלה כדרמת מלחמה הרסנית. זה סיפור על ידידות, אובדן התמימות והתוצאות המטרידות של אותו הדבר.

ספוילרים ל"צייד הצבאים" קדימה.

מייק, סטיב וניק עובדים במפעל פלדה ולעתים קרובות מבלים יחד כדי לצוד צבאים. לאחר שהתגייסו למלחמת וייטנאם, השלישייה עושה כמיטב יכולתם לעזוב מבלי להשאיר שום חרטות מאחור. בעוד סטיב מתחתן עם אנג'לה (רותניה אלדה), ניק מציע נישואים ספונטנית ללינדה (מריל סטריפ), שמייק מאוהב בה בסתר. לא מוכנים למה שמצפה להם, הם יוצאים יחד למסע ציד אחרון אחד, שבו מייק הורג צבי ב"ירייה אחת" כדי לחזק את קוד הרחמים שלו – כזה שעומד מאוחר יותר מול האלימות השרירותית של מלחמה.

הדברים הולכים דרומה ברגע שהשלישיה נכלאת על ידי הווייט קונג ונתונה למשחק אכזרי של רולטה רוסית (שהוא אחד הקטעים המקאבריים ביותר של הסרט). למרות שהם מצליחים לשרוד את החוויה הקשה, הטראומה המצורפת לפרק הזה מכתיבה את הקשתות הטרגיות של מייק, סטיב וניק קדימה.

דה נירו מגלם את מייק כאדם צעיר בעל תפיסה עמוקה, אבל תחושת הפתיחות הזו מרגישה חסרת תועלת כשהוא צולל ללב הקרב. רחמים או כבוד אינם נמנים על אוצר המילים האלים של מלחמה, מה שמערער את הגברים הללו ואת תפיסתם לגבי משמעות המושגים הללו. ווקן הוא הבולט המובהק כאן: הניק שלו הופך לקליפה של הגבר העדין והרגיש שהיה פעם, נושא שבר שנראה לו הגיוני רק כשהוא משחזר את הטראומה שלו בסייגון. המאמצים הרציניים של סטיב ומייק להחזיר את ניק הביתה מתגלים כחסרי תועלת, שכן הנפילה חסרת ההיגיון של המלחמה – המסומלת על ידי האופי השרירותי של הרולטה הרוסית – כבר כילתה אותו בשלמותו.

"צייד הצבאים" יכול להיות מפרך לצפייה. למרות זאת, מדובר בחוויה אמנותית מתגמלת שראויה לכל ביקור חוזר.