סטפן דייזלי: אולי ברנהאם יפתיע את כולנו, אבל אני בספק. ראש הממשלה עם רמז? היינו שומעים על זה מוקדם יותר, בוודאי
קראת את הטור הזה בעבר. לא בדיוק זה, מוח. עוד לא התחלתי לחזור על עצמי. אבל זו, לפי הספירה שלי, הפעם השישית שבה הצעתי לראש ממשלה נכנס עצה מה לעשות בנוגע לסקוטלנד.
אפילו כתבתי אחד עבור ליז טרוס, אם כי המדיניות שלה בסקוטלנד התגלתה כעניין אקדמי חריף למדי.
עצם העובדה שרצף של ראשי ממשלה הצריך ייעוץ לגבי האומה השנייה בגודלה בבריטניה, כאילו הייתה מושבה רחוקה וזכורה רק מדי פעם באימפריה, היא עדות לנזק שגרמה האצלה לחוקה שלנו.
זה הפך להיות נורמלי שראשי ממשלה חושבים על סקוטלנד כעל ארץ מוזרה שהם שולטים בה רק בהסכמת המאפיה של הולירוד.
תפיסה שגויה זו הניעה את 'אג'נדת הכבוד' הבלתי-פרודוקטיבית של דיוויד קמרון, שבמשך שש שנים יצרה 45 אחוזים מהסקוטים לעצמאות, סמכויות חדשות ל-SNP כדי להפוך אותנו למקום בעל המס הגבוה ביותר בבריטניה, ולאומיות מחוזקת.
העצה שלי לאנדי ברנהאם היא: אל תחזרו על הטעויות של קודמכם.
ראש הממשלה הנכנס צריך להוציא מראשו כל תחושה שלפיה, כאנגלי, יש לו פחות כוח לשלוט בסקוטלנד. כל מי שנכנס למספר 10 עם טיפה קטנה של ספק לגבי המנדט של ראש ממשלת בריטניה לשלוט בכל חלקי בריטניה, יכול באותה מידה לסובב את העקב ולצאת מהדלת.
הטעות הבאה שברנהאם צריכה לדאוג להימנע ממנה היא הנטייה של וויטהול לראות את סקוטלנד מבעד לעדשה חוקתית. לא עצמאות ולא האצלה מציתות את האברש, משהו שגם אלה מאיתנו שרוצים שיחה על הכשלים של הולירוד חייבים לקבל.
ברנהאם חייב להימנע מהטעויות של קודמיו בנוגע לסקוטלנד
מה שאנשים מדברים עליו בסקוטלנד זה מה שהם מדברים עליו במקומות אחרים בממלכה: יוקר המחיה. אי אפשר להפריז עד כמה קשה עוברת על המשפחה הממוצעת כרגע. מטח של חשבונות עולים (מזון, דלק, שירותים וכל השאר) גזל מהם כל תחושת יציבות, שלא לדבר על שגשוג.
חופשות משפחתיות היו צריכים להיות מופחתים או להקריב כליל. אמא ואבא נאלצו לחסל לעצמם פינוקים, ולפעמים יותר מסתם פינוקים, כדי שילדיהם יוכלו ליהנות מאיכות חיים ראויה.
כל גישה לסקוטלנד שלא מתחילה כאן נידונה להיכשל כי זו באמת הכלכלה, טיפשה.
העדיפות מספר אחת של ראש הממשלה החדש חייבת להיות יצירת צמיחה במגזר הפרטי, שתעלה ותפיץ את השגשוג וכן תממן את השירותים הציבוריים שכולם מסתמכים עליהם.
אחד האמצעים המעשיים להגדלת ההכנסות וההזדמנויות של משפחות רגילות הוא הענקת רישיונות חדשים לחיפושי נפט וגז בים הצפוני, משהו שהצוות של ברנהאם מתנגד לו לפי הדיווחים.
מעט בחירות מדיניות עלולות להזיק, במיוחד בצפון מזרח סקוטלנד, כמו המשך החנק בייצור האנרגיה המקומי. פעולה זו תשלח לקהילות הללו אות מובהק שווסטמינסטר אדישה לצרות העומדות בפניהן.
הצוות החדש ברחוב דאונינג חייב להיות ערני גם לחששות לגבי הגירה ומקלט. באופן מסורתי, אלה היו בולטים יותר באנגליה מאשר בסקוטלנד, אבל בחודשים האחרונים נרשמה עלייה ניכרת שלמרות המאמצים של כיתות השרוכים, מסרבת בעקשנות להיעלם.
חששות אלה נובעים לא רק מהסיכונים המובנים הכרוכים בזרימה מתמדת של גברים לא מבוטחים מתרבויות לא מוכרות, אלא מהניסיון של הלחצים על דיור סוציאלי ושירותים של הגירה המונית.
לקרוא לאנשים האלה גזענים או "ימין קיצוני" לא הצליחה עד כה להניא את דאגותיהם, וזה לא סביר שישתנה.
רבים בלייבור משוכנעים שזו בעיית תקשורת; אילו רק יכלו להתמקד בקבוצות תשובות טובות יותר, מילות באזז ומסגור. אבל הציבור רוצה לשנות כיוון, לא של רטוריקה, והבהלה שלו רק תגדל אלא אם יתחיל לראות שינויים, כמו בקרת גבולות הדוקה יותר וצמצום מוחשי במספרים.
בנקודה זו, מספר 10 צריך להיות מוכן לכך שה-SNP דוחף את אחד מסוסי התחביבים היקרים שלו: העברת סמכויות למתן ויזה כדי שהממשלה הסקוטית תוכל למשוך כישרונות מעבר לים – כלומר עובדים בעלי כישורים נמוכים, בשכר נמוך עבור מגזר ה-NHS והטיפול הסוציאלי.
שרי ה-SNP וההדים המחייבים שלהם בתקשורת ובחברה האזרחית רואים בהוכחה זו לפרוגרסיביות שלהם, למרות שמעולם לא הבנתי למה.
לפתות מטפלים ואחיות ממדינות עניות עם צורך גדול בהרבה משלנו, ולכן להקשות עוד יותר על אנשים בעולם המתפתח לגשת לשירותי בריאות, יכול להיקרא הרבה דברים אבל אני לא בטוח שפרוגרסיבי הוא אחד מהם.
יורשו של קיר סטארמר צריך להתבסס על אחת מהמורשת הבודדת של ראש הממשלה ששווה את השם: הוא לא התייחס לסקוטלנד כאל מעבדה פוליטית לבדיקת כל האופנות והתיאוריות החוקתיות האחרונות. יש מה לומר על המסורת השלטונית האצילית של לעזוב מספיק לבד.
בעידוד המעמד הפוליטי בהולירוד, וויטהול החל לחשוב על סקוטלנד כעל סוגיה חוקתית ולא על מדינה.
ראשי ממשלה חדשים נוטים לדבר עלינו אך ורק במונחים של אילו סמכויות נוספות ניתן להעביר ולאיזו רמת מינהל.
השלטים ממחנה ברנהאם מדאיגים גם כאן, שהבוס שלהם עשה את שמו כראש עיר ושיחק את התפקיד הזה כדי לנהל את המדינה. אבל זו לא סיבה להסתבך בתהליך נוסף לשם כך.
לא משאל עם שני, לא עוד התעסקות. מה שהסקוטים רוצים זה שההסדרים הפוליטיים שיש להם כרגע יעבדו כפי שהם אמורים. המצאת מערכות חדשות יש להשאיר ליום אחר.
אני מודה שיש לי מעט אמון באנדי ברנהאם. נראה שהשאיפה היחידה שלו היא לקריירה הפוליטית שלו. אם יש רעיונות נהדרים לשינוי המדינה, הם נשארים מוסתרים בצורה מרשימה.
אולי הוא יפתיע את כולנו ויחשוף תוכנית ממשלתית שמתמודדת עם המחלות העיקריות הפוקדות את בריטניה כיום, אבל יש לי ספקות. פוליטיקאי עם מושג? היינו שומעים על זה מוקדם יותר.
היום, ברנהאם יוזמן על ידי המלך להרכיב ממשלה, ואז נראה מה יש לו. אם זה יהיה יותר מאותו הדבר, סטארמר עם מבטא צפוני, ברנהאם ימצא במהירות את המנהיגות שלו מוטלת בספק.
המצביעים בסקוטלנד, כמו אלה במקומות אחרים בבריטניה, אינם מתלהבים כמו פוליטיקאים ממכלול חשיבה בתוך הבועה. הם רוצים מנהיגות, יכולת ורצינות התואמים את חומרת הרגע.
אלא אם כן אנדי ברנהאם יוכל לעמוד בציפיות הללו, מישהו יבוא ויעשה לו מה שהוא עשה לקיר סטארמר. ואני אמצא את עצמי יושב לכתוב את טור העצות השביעי שלי לראש ממשלה חדש.
אנו זקוקים ליציבות מיידית ולשגשוג נואשות. אנחנו צריכים לעצור את הדלת המסתובבת מחוץ למספר 10. עתידה של בריטניה על הקו.
ראש הממשלה צריך להוביל באופן שייקח את סקוטלנד ואת שאר בריטניה קדימה לזמנים רגועים יותר, שמשי יותר, מועילים יותר. עתיד כזה אפשרי אבל רק אם ראש הממשלה הבא לא יסיח את דעתו מהתהליך המדיני ויבחר דווקא באינטרס הלאומי.