מותחן הפעולה משנת 2026 שקוונטין טרנטינו לא יכול להפסיק להתלהב ממנו
עוד יום, עוד טייק לוהט לוהט מקוונטין טרנטינו. לא מסתפק בבזבוז רוב האמינות שלו על ידי השמצת פול דאנו, האיש חזר להתלונן על הנוף הקולנועי המודרני. כן, טרנטינו אינו חובב סרטים עכשוויים – אלא אם כן, אתה מכניס את בן אפלק ומאט דיימון לסרט סטרימינג בינוני, ובמקרה זה, הוא עוסק בזה. זה נכון: הכותב/במאי כנראה אהב כשאפלק ודיימון התאחדו לסרט נטפליקס הקודר של ג'ו קרנהאן "The Rip". אחרת, הוא די לא מתרשם.
מאז שזאק וודס "רצח" את טרנטינו, כמו עַיִט נאמר זאת, היינו צריכים להסכים באופן קולקטיבי להתייחס לטייקים החמים של הבחור כמו להתקף זעם פעוט. פשוט תתעלם ובסופו של דבר זה ייעלם. אבל בלי קשר למה שאתה חושב על הדעות שלו, העובדה היא שטרנטינו הוא אחד מיוצרי הקולנוע הגדולים של העשורים האחרונים, מה שאומר שאנשים הולכים להקשיב לא משנה מה. עכשיו, כולנו צריכים לשמוע איך "The Rip" הוא אחד הסרטים הטובים ביותר של העידן המודרני, כביכול.
World of Reel מדווח כי הגיליון האחרון של Sight and Sound כולל מאמר מפיו של האיש עצמו, שככל הנראה מבלה את רוב החיבור בקינה על המצב הנוכחי של עשיית הקולנוע. אבל לפי העיתון, טרנטינו מקדיש גם שלושה עמודים לשבח "הקרע", שכנראה "החזיק [him] לכל משך הזמן שלו".
קוונטין טרנטינו שונא סרטים מודרניים… חוץ מהקרע
ככל שהסרט השנוי במחלוקת של קוונטין טרנטינו מתחיל, התפיסה שסרטים מודרניים מפספסים משהו בהשוואה לסרטים של עשורים קודמים בוודאי לא כל כך שנויה במחלוקת. תגיד לי שלא איבדנו משהו כתרבות כאשר "ליפט" של קווין הארט נמצא בראש מצעד נטפליקס. ובכל זאת, יש שם סרטים נהדרים, אתה רק צריך לחפור אחריהם בין הטמבל. מקרה לדוגמא: הסרט הכי טוב והכי לא מוערך של 2025, כלומר "Sovereign". עם זאת, ברור שטרנטינו אינו מעוניין.
"אהבתי ללכת לקולנוע", הוא מסביר במאמר. "בימים אלה, לעומת זאת, הרעיון של מהו סרט נוטה יותר לעורר בי בוז מאשר נדיבות. וזה די הוגן, כי בהשוואה הסרטים של שש השנים האחרונות גורמים לשנות ה-80 להיראות כמו שנות ה-30". הטענה האחרונה הזו מעידה על נקודה קוהרנטית משהו, גם אם זו לא בדיוק מכת הפטיש שטרנטינו חושב שהיא. אבל זה מה שהוא כותב אחר כך שבאמת מביך. טרנטינו מצטט את "סיפור הצד המערבי" משנת 2021 ואת פרקים 1 ו-2 בסדרת הסרטים "אופק: סאגה אמריקאית" של קווין קוסטנר ככאלה שריגשו אותו בצורה כלשהי, לפני שטען ש"הקרע" היה הסרט היחיד בשנים האחרונות שבאמת ריגש אותו.
"עכשיו יצא סרט חדש שאכן תפס אותי והחזיק אותי לכל משך הזמן שלו", הוא כותב. "'The Rip' של ג'ו קרנהאן, בכיכובם של הצמד הדינמי של מאט דיימון ובן אפלק". הסרט עלה לראשונה בינואר 2026, והתחיל את השנה עם מותחן פשע שימושי בכיכובם של שני כבדי משקל הוליוודיים, שבניסוח דיפלומטי ככל האפשר היה בדיוק היכן שהיה צריך להיות כשהושק בנטפליקס. עבור טרנטינו, לעומת זאת, זה היה ניצחון מוחלט.
ה-Rip הוא קלאסיקה מודרנית לפי קוונטין טרנטינו
"The Rip" היה לכאורה הסרט הראשון של נטפליקס שחובה לצפות בו בשנת 2026. אבל למרות הקאסט המרשים שלו ומעמד ה"חובה לראות", כמו כל כך הרבה סרטי נטפליקס, הוא די בא והלך. הסרט עוקב אחר סמל הבלש של בן אפלק ג'יי.די ביירן, סגן דיין דומארס של מאט דיימון וצוות הסמים הטקטיים שלהם כשהם מתבצרים בבית מחבוא במיאמי בעקבות פשיטה. ככל שהניסיון נמשך, הקבוצה מתחילה לחשוד זה בזה במניעים נסתרים, והאמון שלהם מתחיל להתקלקל.
הסרט זכה לציון מכובד לחלוטין של 77% ביקורת עגבניות רקובותזוכה לשבחים על הקאסט והפעולה שלו. בתור ג'רוד ג'ונס מה מועדון AV ניסוח זאת, "זה מתפקד בצורה נוחה מספיק כסרט אקשן אמין ברמה בינונית." לא לפי קוונטין טרנטינו. הבמאי כל כך התלהב מהסרט של ג'ו קרנהאן, שלפי World of Reel, הוא פשוט לא האמין כשחבר הביע דעה דומה לזו של ג'ונס.
כמו כל אחד, טרנטינו מוזמן לאהוב כל מה שהוא אוהב, ולמען האמת, אני מברך אותו כשהוא מגנה את מצב הקולנוע המודרני, ולו רק בגלל שתגובת הנגד הבלתי נמנעת בטוח תקרין את סוג החום הדרוש כדי בסופו של דבר להפיק קצת אור. אם שום דבר לא החזיק את טרנטינו באחיזתו ו"סחף אותו לארץ ההנאה הקסומה", אז בואו נדבר על זה. אם הוא "מעדיף לקרוא ספר" מאשר לראות סרט, מעולה. ובכל זאת, אתה חייב לתהות מדוע "הקרע" מכל הסרטים הפנט אותו כל כך. אני חושב שזה הוגן לומר שהסרט מפגין כמה נטיות שאפשר לטעון שהן מייצגות את עצם ההשפלה של העשייה הקולנועית עליה מדבר טרנטינו, ולו רק בכמה שהכל הרגיש ארעיים בתוך התנפחות של "התוכן".