המערבון היחיד של קלינט איסטווד משנות ה-80 היה ניצחון בקופות וניצחון קריטי

המערבון מת כביכול בשנות ה-70, אם כי, אם לשפוט על פי ההצלחה המודרנית של "Yellowstone" וחקייניו הרבים, הז'אנר מעולם לא באמת נעלם. ובכל זאת, אם היית קלינט איסטווד, שעשה את שמו כאנטי-גיבור המערבי הארכיטיפי, כנראה שהיית מרגיש קצת מודאג מכך שהז'אנר יוחלף פתאום על ידי מדע בדיוני. אולי בגלל זה השחקן עשה רק מערבון אחד בשנות ה-80: "רוכב חיוור". אבל הוא כנראה היה צריך להרוויח יותר, מכיוון שהסרט היה אחד המצליחים ביותר מבחינה כלכלית וביקורתית בעשור שראה אותו נאבק לשמור על מעמדו ככוכב הגדול בעולם.

כלומר, שנות ה-80 לא היו זמן טוב עבור איסטווד. למען ההגינות, הוא אכן הצליח לספק כמה פרויקטים הגונים. הקומדיה שלו "Honkeytonk Man" מ-1982 הייתה ציר מרכזי לשחקן המערבון שקצת השתלם, בעוד הסרט הטוב ביותר של איסטווד משנות ה-80 ("חבל דק") היה מלוכלך יותר מ"הארי המלוכלך". אבל הוא גם עשה דברים כמו "Pink Cadillac" "City Heat", והערך הסופי הרופף בסאגת "הארי המלוכלך", "The Dead Pool".

כשהופיע לראשונה בתור The Preacher ב-"Pale Rider" מ-1985, אין ספק שהקהל הוקל לראות את קלינט חוזר לאוכף. הסרט גם ביים והפיק על ידי איסטווד, שהחזיק בכמה מהמערבונים שלו במהלך שנות ה-70, החל מ-"High Plains Drifter" מ-1973. לא רק שהוא חזר לדרכו הנשקפת כשחקן, אז, איסטווד גם חזר לכיסא הבמאי של "רוכב חיוור", וזה השתלם.

שנות ה-80 נתנו לנו כמה מהסרטים הגרועים ביותר של קלינט איסטווד, כולל "City Heat" שהוזכר לעיל, שרוג'ר אברט שנא מספיק כדי לתאר כ"טראוסטבי". שנה אחרי הטעות ההיא, איסטווד החליט שמוטב להזכיר לכולם למה הוא הפך לכוכב כל כך גדול מלכתחילה וחזר למערבון עם "Pale Rider".

מבחינה טכנית, אפשר לטעון שגם "ברונקו בילי" משנות ה-80 וגם "Honkeytonk Man" מ-1982 היו מערבונים, אבל הראשון התרחש במה שהיה אז היום המודרני והשני היה מחזמר. יתרה מכך, אף אחד מהם לא ראה את איסטווד מגלם את האנטי-גיבור המערבי שאליו הפך לשם נרדף בשנות ה-60 וה-70. "רוכב חיוור", לעומת זאת, ראה אותו חוזר למערב הישן ולתפקיד הזר המסתורי, הפעם כאדם אניגמטי הידוע רק בתור המטיף.

הסיפור מתרחש בעיירה להוד, קליפורניה ובסביבותיה, שם ברון הכורים קוי להוד (ריצ'רד דיזארט) מאיים על המחפשים המקומיים כדי לשמור את כל המשאבים לעצמו. האל בארט (מייקל מוריארטי), שרה וילר (קארי סנודגרס), ובתה המתבגרת מייגן (סידני פני) הן בין אלו שנושאות את הנטל על טקטיקת ההפחדה של להוד ושל השוטרים שלו. אבל זה המקום שבו הגיבור של איסטווד נכנס לתמונה. רוכב על סוס חיוור, המטיף מגיע לעיר ומתקבל בברכה על ידי בארט, שמבחין שנראה שלאורח החדש שלו יש פציעות כדור בגבו. כמו "High Plains Drifter", אם כן, יש משמעות כבדה לכך שדמותו של איסטווד היא איזושהי רוח נקמנית שחוזרת מהקבר כדי לתקן עוול מחריד. אולם הפעם (כפי שמרמז הכותרת בהשראת ספר ההתגלות), השחקן מגלם את המוות עצמו.

"רוכב חיוור" רואה את המטיף של קלינט איסטווד מתמודד עם קוי להוד ואנשיו, כמו גם את המרשל המושחת של ג'ון ראסל סטוקבורן וסגניו בקרב יריות אחרון שהוא טוב כמו כל דבר ממיטב הצופים באיסטווד. הוא גם מסרב לספק תשובות קונקרטיות על עברו של Preacher, מה שיוצר דמות ראשית מעורפלת להפליא שמשלבת את מיטב האנטי-גיבורים המערביים של איסטווד לאיש מסתורין מסקרן אחד.

הכל השתלם לשחקן/במאי. "רוכב חיוור" בסופו של דבר הרוויח 41.4 מיליון דולר בקופות בתקציב של 7 מיליון דולר וזכה להערכה כמעט אוניברסלית מהמבקרים. כיום הוא שומר על ציון מבקרים של 94%. עגבניות רקובותכשהסוקרים משבחים הכל מההופעות שלו ועד הבימוי שלו. הניו יורק טיימסוינסנט קנבי אפילו הודה שלקח למבקרים ולקהל יותר מדי זמן לזהות את "החן והשנינות המאוד עקביים של איסטווד כיוצר סרטים", וכינה את "Pale Rider" "המערבון ההגון הראשון מזה הרבה מאוד זמן". רוג'ר אברטשרק שנה קודם לכן הקפיץ את איסטווד על שכיכב לצד ברט ריינולדס ב"City Heat", בישר על "Pale Rider" כ"הישג ניכר" ו"מערבון קלאסי של סטייל והתרגשות". המבקר אפילו העניק לסרט ארבעה כוכבים מושלמים – אם כי אשאיר לכם להחליט אם זו הייתה אחת מהפעמים שבהן אברט טעה לחלוטין.

לא כולם היו משוכנעים שהמערבון ראוי לתחיית המתים באמצעות התותחן של איסטווד שהתחדש באופן דומה. ה וושינגטון פוסטריטה קמפלי שיערה ש"השביל מוכר מדי ודי מהר אנחנו נזכרים מדוע המערבונים איבדו את הערעור שלהם". ובכל זאת, קמפלי היה מאוד במיעוט, וכיום "Pale Rider" עומד בקלות כאחד המערבונים הטובים ביותר של שנות השמונים.