מכתבים למנהל
Ricardo Arroja, Pais Mamede ופרוטקציוניזם
כטכנאי מטרו לשעבר הקשור לתהליכי התרחבות, אני לא מסכים עם הקו המעגלי (לונדון הפכה את הקו לקו לולאה ב-2009), אי-ההתכתבות של הקו האדום עם קו קאסקאיס והקו הסגול בצורת U. אני תומך באיחוד האירופי, אבל אני לא מסכים עם מדיניות ההגבלות שלו. למרבה המזל, Ricardo Arroja (פומבי של 8 ביוני) ו-Pais Mamede (Public של 15 ביוני) הם גם קריטיים. הפרוטקציוניזם חיסל את CRRC (יצרן סיני) ממכרז הגלגול של הקו הסגול. להיפך, זוהי מדיניות של פיתוח מדעי, טכנולוגי ותעשייתי הנחוצה כדי "לחזק את יכולות הייצור הלאומיות", לא פרוטקציוניזם נסיבתי או מכסים והחרגות רק בגלל (אם היא רצתה להיות קפדנית, הנציבות האירופית הייתה צריכה לספור את סכומי התמיכה מכל המתחרים ולגזור אותם בטבלת גורמי הניתוח ההשוואתית).
פרננדו סנטוס א סילבה, ליסבון
הגרוטסקה הגיעה לגני הבית הלבן
טראמפ לא מדובר בדו קרב אלים שבהם הכל הולך ושמסתיימים בהם נוקאאוט או פגיעה פיזית ביריב. חזרו הזמנים כאשר הקיסר המודרני משתתף במופעי גלדיאטורים ציבוריים שהוא עצמו מארגן.
האם בשנה הבאה יחקה טראמפ את קומודוס, הקיסר שראה בעצמו את גלגולו של הרקולס והגיע לזירה כדי להתמודד מול גלדיאטורים שנבחרו מבין אלו שנלכדו בקרבות קודמים?!
אחרי הזהב בחדר הסגלגל, באולם הנשפים לאלף איש ושער הניצחון הגבוה בעולם, קרבות הגלדיאטורים בבית הלבן סימנו עודף חדש וחסר תקדים של דונלד טראמפ, במקרה הזה קידום משקפי אלימות שמזכירים את אלו של רומא האימפריאלית. האם אף אחד לא מצביע על חוסר הראוי והגוחך שלך? מה יבוא אחר כך?
ארתור אגואס, פורטו
PSU: בין שני קרבות
ככל שניתן להבין, הרפורמה שבמסגרת ה-PRR הייתה אמורה להתבצע, מבחינת הטבות סוציאליות שאינן תורמות, הייתה מטרתה היחידה לפשט את ייחוסן. היא לא שמה לה למטרה להילחם בהתעללות שעשויה להתקיים בייחוסם של אלה, וגם לא במאבק בעוני.
אבל, אם לשפוט לפי ההתלהבות שניתן לראות בדיון הציבורי, בעידוד הממשלה, יש הרושם שמדובר במאבק המסוגל גם לפתוח דלתות במאבק בשחיתות וגם להפחית משמעותית את שיעור העוני במדינה. כדי להבין אחד את השני, חשוב לזכור שאנחנו מדברים על 0.4% מההוצאה הציבורית…
הדיון בהתעללות במתן הטבות סוציאליות מול מספר מסוג זה הוא, בחסות הקפדנות בחשבונות הציבוריים, מסיט את תשומת הלב שלנו מרפיון בגביית חובות ממי שהיה צריך לשלם אותם. יחד עם זאת, עם ההקצאה לעניים מבין המספרים הידועים, לא ניתן לומר כי אנו עומדים בפני אפשרות ממשית להפחית משמעותית את שיעור העוני בקרבנו.
זאת, לפחות, כתוצאה מהמאבק הנוכחי בין אלה שמתכוונים, עם האמצעים הנחוצים, להילחם בהתעללות אפשרית, לבין אלה שמגנים על סטטוס קוו בפשטות מנהלית, אנחנו לא פועלים להגדלת שיעור העוני. לסיכום, הייתי רק אומר שאני לא מצליח להבין למה יש כל כך הרבה ריב על כל כך מעט!
לואיס פרדל, ליסבון
דיקטטורת הכדורגל<_o3a_p>
משחקי המונדיאל הגיעו ושוב ערוצי הטלוויזיה מבלים שעות בשידור הכל. מקבוצות ממדינות שונות, אבל בעיקר מפורטוגל. הם עושים את הדיווחים הכי מדהימים. שחקנים הולכים לחוף ונכנסים למים. מאוד… הם נכנסים למים כמו אנשים אחרים, לובשים מכנסיים קצרים ועם הרגליים בחול. המעריצים לא יכולים להתקרב, למרות זאת… הם אוהבים את זה וזה עדיין שם, כמה עצוב. ארגוני החדשות, עם כל מה שמתאים ביותר – אנושי וטכני – מבלים את זמנם ביצירת הדיווחים החוזרים על עצמם מדי יום ולמשך זמן רב (אתם מעוניינים?). כל מה שאנחנו צריכים לעשות זה להראות שגם האנשים האלה הולכים לשירותים, למרות שהרוויחו מיליונים. זה דבר אחד לאהוב כדורגל, לתמוך בנבחרת וכו', אבל זה דבר אחר לראות את זה – הניכור המעיק הזה. בתקופות של דיקטטורה זה קרה. במאה ה-21 ועם דור כל כך מוסמך, זה לא הגיוני. אנחנו לא רוצים דיקטטורות – אפילו לא זו שבכדורגל.<_o3a_p>
פורפיריו גומס קרדוסו, לאגוס