סרט המלחמה האינטנסיבי של ג'וד לאו משנת 2001 על צלפים דו-קרב הוא חובה לצפות ב-Paramount Plus
ייתכן שנקבל עמלה על רכישות שנעשו מקישורים.
מעטים אולי זוכרים את מותחן מלחמת העולם השנייה של ז'אן ז'אק אנאוד "אויב בשערים", שיצא במרץ 2001, וזה קצת מביך בהתחשב בהנחת היסוד ובצוות השחקנים. מבוסס על ספרו של ויליאם קרייג משנת 1973 "אויב בשערים: הקרב על סטלינגרד", סרטו של אנאוד סיפר את סיפורו של וסילי זייצב, צלף רוסי מהחיים האמיתיים שהרג מאות לוחמי אויב בקרב האמור בשנת 1942. הסרט ציין שיש לו יריב בדמותו של הצלף הגרמני המומחה ארווין קוניג. הסיפור מספר שזייצב עשה עבודה כה טובה בהרג נאצים, עד שממשלת גרמניה גייסה את קוניג, מדריך צליפה, לבוא לקרב סטלינגרד במיוחד כדי להרוג את זייצב.
לפי אתר War History Onlineעם זאת, ייתכן שקניג לא היה אדם אמיתי, והוא הומצא על ידי הצבא הסובייטי בתור בוגימן מפחיד שזאיצב הגיבור שלהם הרג. העניין מעורפל עוד יותר על ידי זייצב עצמו, שבאוטוביוגרפיה שלו "הערות של צלף רוסי," סיפר על התמודדות של שלושה ימים עם קוניג המסתורי הזה. אבל אולי הוא המציא הכל.
הסרט של אנאוד, לעומת זאת, מתעניין יותר במיתוס מאשר בדיוק ההיסטורי, וליהק את אד האריס לתפקיד קוניג המסתורי. בטוויסט ליהוק מוזר, הדמויות הרוסיות המרכזיות גולמו כולן על ידי שחקנים בריטים, ואת התפקיד הראשי הגרמני גילם אמריקאי. אפשר להחדיר כל מיני משמעות פוליטית מאחורי הליהוק הזה, שבא כמו יוצר קולנוע צרפתי.
ג'וד לאו גילם את ואסילי זייצב, ג'וזף פיינס גילם את חברו דנילוב, ורייצ'ל וייס גילמה את עמיתה הצלפת (במציאות) טניה צ'רנובה. לבוב הוסקינס המנוח, הגדול, היה ברור שהכדור שיחק עם ניקיטה חרושצ'וב. הסרט היה להיט צנוע. זה זמין כרגע ב-Paramount+.
Enemy at the Gates הוא סרט ממלחמת העולם השנייה על קרב צלפים רוסים וגרמנים
"אויב בשערים" עוסק באותה מידה ביצירת תעמולה יעילה כמו בפעולה בזמן מלחמה. יש לציין שהסרט הוא, בצורה הוליוודית קלאסית, לא במעט מדויק היסטורית. אפילו המפות שעל המסך אינן נכונות. "אויב בשערים" עוסק בכמה אנשים אמיתיים, אבל מקלקל הרבה מהפרטים.
בסרט, דנילוב של ג'וזף פיינס עד לווסילי זייצב רוצח כמה גרמנים נמלטים באמצע קרב סטלינגרד (התנגשות שנמשכה חצי שנה, אגב). מאוחר יותר פוגש דנילוב את חרושצ'וב, ולומד שהמנהיג הרוסי ניסה לפקד על הצבא הסובייטי באמצעות פחד והפחדה, ואיום בעונש. דנילוב מציע שהם ישתמשו במקום זאת בזייצב כ"גיבור" שסובייטים אחרים יכולים להסתכל עליו, ונותן להם השראה במקום להפחיד אותם. חרושצ'וב מסכים.
זייצב מתגייס לחטיבת הצלפים, שם גם הוא וגם דנילוב יוצרים משולש אהבה קלאסי עם טניה צ'רנובה. אפשר להיזכר בקלאסיקות הוליוודיות כמו "כנפיים" (אחד מסרטי מלחמת העולם הראשונה הטובים ביותר שנעשו אי פעם), המסופר רק מנקודת מבט רוסית.
הצלפים הרוסים עושים עבודה כל כך טובה שהגרמנים, כאמור, מגייסים צלף-על משלהם בדמות קוניג. קוניג מוציא צלפים רוסים רבים, אז זייצב מגייס חברים אחרים (כולל אחד בגילומו של רון פרלמן) לעזור בהתקפת נגד. הסרט יגיע לשיאו בצליפה קודרת בין זייצב לקוניג ויכלול כמה קורבנות אמיצים וסצנות של הצלפים שהפילו זה על זה. "אויב בשערים" הוא הוליווד מלודרמטי, כמובן – הוא מעולם לא הוצג כפיתיון של אוסקר – אבל זה אירוע משעשע בשבת אחר הצהריים.
מה חשבו המבקרים על Enemy at the Gates?
"אויב בשערים" לא היה אהוב מאוד באותה תקופה, וזכה לדירוג אישור של 53% ב-Rotten Tomatoes, על סמך 139 ביקורות. הביקורת של דרק אלי עבור וראייטי היה שלילי לחלוטין, ופתח באמירה שמלחמה היא גיהנום… ושכמה סרטי מלחמה גם כן. הוא כתב שלסרט הייתה "חוסר יכולת עקבית ליצור דרמה כלשהי כאשר דמויות פותחות את הפה שלהן, כמו גם סבל מאיזה שגיאה מרהיבה ברמות הגבוהות שלו".
רוג'ר אברט, לעומת זאת, העניק לסרט שלושה כוכביםמתפעל מהקשת של הפעולה של הסרט. זה התחיל ברצף הקרב הגדול ביותר שלו, והגיע לשיאו בקרב שקט אחד על אחד בין שני הצלפים המרכזיים של הסרט. אברט העריץ את תחושת ההמשכיות המרחבית של ז'אן-ז'אק אנאוד, והרגיש שניתן להשוות את רצף הקרב הפותח ל"להציל את טוראי ריאן". הוא לא כל כך אהב את עלילת משולש האהבה, ואמר שלהוספה לסיפור מתוח כבר זה סוג של בושה.
קצת מחקר אינטרנטי קל גילה שכמה חיילים משוחררים רוסים למעשה דרשו ש"אויב בשערים" ייאסר בגלל שהוא כל כך לא מדויק בפרטים האמיתיים של קרב סטלינגרד, והמציא כמה שקרים מוחלטים למטרות סיפור. ראוי לציין כי אמרו שהמפקדים הרוסים נועלים חיילים ומשפילים אותם כדי למנוע מהם לערוק, מה שלא היה נכון.
בתקציב של 68 מיליון דולר, "אויב בשערים" הרוויח 97 מיליון דולר הגון בקופות, אבל אולי הביקורות הבינוניות והמחסור בדמויות אמריקאיות מנעו ממנו להידבק בזיכרון התרבותי. אולי זה עדיין הרגיש יותר מדי כמו תעמולה סובייטית. אבל אם נתעלם מהעולם האמיתי ונתפעל רק מהסיפור המלודרמטי, "אויב בשערים" זה בסדר.