סרט הפנטזיה של שנות ה-80 שכולם כתבו שהפך לקלאסיקה

עד שנות ה-80, קורט ראסל סיים את לימודיו במלואו מימי כוכב ילדיו של דיסני והיה הופך לאייקון קולנועי. הוא כבר שיחק את סנייק פליסקן בסרט המדע הבדיוני המדהים של ג'ון קרפנטר "הבריחה מניו יורק" מ-1981, והוא והכותב/במאי התאחדו במהירות לקלאסיקה של כל הזמנים "The Thing" שנה לאחר מכן. עם זאת, לראסל היו חמישה מקופות הקופות הגדולות ביותר שלו בחמש שנים, החל מ"הדבר", והפרויקט הבא שלו ושל קרפנטר לאחר מכן היה ללא ספק הפצצה הידועה לשמצה שלהם מכולם: סרט הפנטזיה המשוגע "Big Trouble in Little China".

למבקרים לא היה אכפת במיוחד מהסרט (רוג'ר אברט כתב"הסרט הזה הוא היישר מהעידן של צ'ארלי צ'אן ופו מנצ'ו, בלי התנצלויות וכל הסטריאוטיפים הרגילים"), וגם הקהל לא אהב אותו. (הוא הרוויח רק 11 מיליון דולר בקופות בתקציב מדווח של 25 מיליון דולר.) אבל איכשהו, בצעד שיגרום לגיבורה להיות גאה, "צרות גדולות בסין הקטנה" הפך מאז לקלאסיקה.

ראסל עושה את הרושם הטוב ביותר שלו עם ג'ון וויין בסרט בתור נהג המתקן הגדול ג'ק ברטון, חתיך נבון המשמש כפרודיה על גיבורי סרטים מאצ'ואיסטים. ואכן, ברטון מתערער בכל צעד ושעל, מוכח שהוא טועה על בסיס קבוע, ובאופן כללי מזדעזע על ידי חברו החדש וואנג (דניס דאן), שג'ק בוודאי רואה כצד-קיק שלו גם כשדי ברור שהמצב למעשה הפוך.

תקציר עלילה לא יעשה חסד עם הסרט, אבל די לומר שקורט ראסל לגמרי שותף בבדיחה כאן – רק שהקהל היה כל כך עצבני מ"צרות גדולות בסין הקטנה" עד שמעט האנשים ש עשה רואה שזה לא ידע מה לעשות עם זה. אני מודה שהייתי אחד מהם, בהתחלה: הצפייה הראשונית שלי בסרט הזה ביליתי בחוסר אמון מוחלט במה שראיתי. השילוב השאפתני של מערבון, אומנויות לחימה, קומדיה, אקשן, אימה ותמונת חברים השאירו אותי מגרד בראש, וחלק מהתמונות כל כך מגוחכות שזה יגרום לכם לתהות כמה סמים קשים היו מעורבים בכתיבה, תאורה ירוקה ובהפקת הפראייר הזה.

אבל אותו תערובת יוצאת דופן של ז'אנרים, המסוננת דרך רגישות הקולנוע הספציפית מאוד של ג'ון קרפנטר, מביאה לסרט שבאמת אינו דומה לשום דבר אחר שתראה אי פעם. יש לו גוונים של "הרפתקאותיו של באנקרו בנזאי על פני המימד ה-8" הזוי בדומה, סרט הרפתקאות מדע בדיוני אבסורדי משנת 1984 בכיכובם של פיטר ולר, ג'ון לית'גו וג'ף גולדבלום. אני מניח שאפשר להעלות את הטענה שאופן מודרני יותר לגישת "כיור המטבח" שהסרט הזה נוקט עשויה להיות משהו כמו הסרט הטוב ביותר זוכה האוסקר "הכל בכל מקום בבת אחת", למרות שהסרט הזה הוא הרבה יותר קוהרנטי מבחינה תמטית ונרטיבית מזה.

"צרות גדולות בסין הקטנה" הוא מאוד טעם משלו של מוזר – ולא תמיד בצורה טובה. אבל זו תנופה מטורפת, ובעידן ההוא של בחורים קשוחים קולנועיים, כיף לראות שמתייחסים אליו כמו ליצן מוחלט. כמו "Buckaroo Banzai", זה שווה צפייה כהוכחה לכך שהוליווד הייתה פרועה לחלוטין בשנות ה-80.