איך אן רייס הרגישה לגבי הראיון עם העיבוד לסרט הערפדים
אמצע שנות ה-90 היו זמן מצוין להיות ילד גותי עצבני ועצבני. ה-Cure היה פעיל, Lux Interior עדיין חי, ומוריסי עדיין לא עבר את השינוי שלו. צבע שיער מאניק פאניק היה בכל מקום, טים ברטון עשה את הסרטים הטובים ביותר שלו, ו"העורב" היה בבתי הקולנוע. ולילדי הגותים היותר מלודרמטיים, היו דרמות תלבושות גדולות כמו "דרקולה של בראם סטוקר" ב-1992 ו"ראיון עם הערפד" של ניל ג'ורדן ב-1994. "ראיון", המבוסס על הרומן המצליח מאת אן רייס, זכה להצלחה קופתית בולטת של השנה שלו, והפך לאחד מהסרטים הטובים ביותר של השנה שלו. נזכיר ש-1994 הייתה כבר שנה גדולה לסרטים ("Pulp Fiction", "מלך האריות", "פורסט גאמפ", "המסכה", "מהירות" ו"שקרים אמיתיים" כולם יצאו), אז "ראיון עם הערפד" היה עוד להיט ענק לזרוק על הערימה.
אבל, באופן טבעי, היו הרבה טהרנים של אן רייס בחוץ שהרגישו – לפני יציאתו לאקרנים – ש"ראיון" לא יכול לעשות צדק עם חומר המקור שלו. פעם אחת, רייס לא היה מעורב בייצור שלה בשום יכולת יצירתית. מצד שני, רבים התנגדו לליהוק של טום קרוז כדמות הערפד המפורסמת של רייס לסטאט. קרוז, כוכב קולנוע נועז, חתיך, ארכיטיפי, לא יכול היה להתמודד עם האימה והחרדה התוקפנית של דמות כמו לסטאט, כך נדמה שהמתנגדים הכריזו.
ורבים מהמעריצים של רייס תהו מה היא חושבת על הסרט כולו. בטח, זה היה להיט, וזה הפך את רייס לשם מוכר אפילו יותר ממה שהייתה קודם לכן, אבל האם היא חשבה שהסרט "ראיון עם הערפד" היה טוב? למזלנו, רייס פרסם פעם הודעת הודעה מורחבת בנושא אתר ילדי החושך שהתייחס לכל מה שהיא חשבה על הסרט, תוך כדי פירוט מייסר.
בקיצור? היא אהבה את זה.
אן רייס כתבה מסה על הסרט "ראיון עם הערפד".
אן רייס, במכתב שלה, הסבירה בפתיחות רבה שאין לה יד בהפקה של הסרט "ראיון עם הערפד" ושהיא פשוט לא הייתה מעורבת בפיתוחו כלל. היו לה גם אותן חששות לגבי טום קרוז כמו לרבים מהמעריצים שלה. רייס הוסיפה כי הביקורת הפומבית שלה הפחידה את האחים וורנר מלהזמין אותה לצפות בקטעים מוקדמים של הסרט. במילים שלה:
"לא ראיתי גזרות גסות של IWTV; לא ראיתי קטעים. לא הלכתי להקרנות. רק כשדיוויד גפן, בעצמו לקח את הסיכון הבלתי רגיל לשלוח לי קלטת VHS של הסרט, ראיתי את זה. וניגשתי לקלטת הזו עם פחד עמוק להיפגע, לרחוץ, להתאכזב, להרוס מהעבודה המוגמרת".
אבל רייס התאהב. "כשראיתי את הסרט ב-VHS", כתבה, "יצאתי בעדו מיד, והצהרתי שאני אוהבת אותו". ואכן, היא הוציאה מודעות במקצועות, והצהירה על אהבתה לסרט ושיש לו גושפנקא מוחצת שלה. "זה היה כל כך אקסצנטרי, כל כך קיצוני, כל כך מוזר", כתבה, שהן מילות שבח רב.
רייס המשיך לפרק את הסרט לכל המרכיבים המרכיבים אותו, תוך התייחסות לכל בעיה בנפרד. היא נגעה בכל דבר מהחוזקות והחולשות של שחקני הסרט ועד הבימוי של ניל ג'ורדן, עיצוב ההפקה והצילום. רייס אהב במיוחד את בראד פיט בתור לואי ואת קירסטן דאנסט בתור קלאודיה, ותיאר את תורו של האחרון כ"מפואר וללא רבב". לעזאזל, היא אפילו עשתה סטיות לגבי טבעו של היופי. לעולם אי אפשר להאשים את רייס בכך שהוא לא היה יסודי.
עם זאת, הבולט ביותר, רייס העריץ את קרוז בתור לסטאט.
אן רייס אוהבת כמעט הכל בסרט הראיון עם הערפד
כל הספקות של אן רייס לגבי משחקו של טום קרוז ב"ראיון עם הערפד" התפוגגו מיד כשראתה אותו. רייס כתב:
"מהרגע שהוא הופיע, טום היה לסטאט בשבילי. יש לו את הנוכחות הפיזית והמוסרית העצומה; הוא היה מתריס ובכל זאת אף פעם לא חסר מצפון; הוא היה יפהפה שלא ניתן לתאר, אך עדיין נאלץ לעשות דברים אכזריים. היופי העצום של טום היה מסנוור, אבל הליטוש של המשחק שלו, הצלילה הבלתי פגומה שלו לתוך הפרסונה של לסטאט, יכולתו לדבר אותם באומץ ובנועזות למדי היו נראים נועזים ונועזים. מרגש ומרומם הבחור.
די חד משמעי. רייס הרעיף אז שבחים על אנטוניו בנדרס (שגילם את הערפד ארמנד), סטיבן ריאה, שגילם את סנטיאגו, וכריסטיאן סלייטר, שגילם את המראיין בעל השם של הסרט. לגבי כל שחקני התמיכה האחרים, רייס הכריז שהם "כולם ללא רבב מבחינתי". גם עיצוב ההפקה היה ללא רבב, היא הוסיפה וכתבה, "המראה כולו של הסרט היה שלמות. הוא תפס את האפלולית, הלכלוך, היוקרה השברירית בעבודת יד והשאיפות המעוטרות של המאות ה-18 וה-19; הוא תפס את הבוץ בשולי הבגד".
ניל ג'ורדן ליהק את קרוז כי הוא היה כוכב גדול שלדבריו היה צריך להתחבא. ג'ורדן ראה הקבלה בין לסטאט לקרוז.
יש להודות, לרייס היה קטע שלם שהיא כינתה "פלפולים", שבו היא בחרה את הסרט. היא לא הבינה, למשל, מדוע ערפדים עתיקים יהיו אכלנים כל כך מבולגנים והרגישה שהסרט היה יכול להיות נגיש לילדים, אילו היה פחות מפורש.
אבל אלה היו, כפי שציינה, התפלפלויות בלבד. הגישה הכללית של רייס הייתה ש"ראיון עם הערפד" היה נהדר.