זה מסתיים טריילר מציק לסיוט קיומי מרתיע שראוי לעקוב אחרי חדרי האחוריים

בשלב זה, רוב הקהל מכיר את סרט לולאת הזמן, שבו דמות או דמויות מוצאות את עצמן חיות מחדש את אותן 24 שעות (בערך) שוב ושוב. ראינו את הקונספט הזה במגוון ז'אנרים, מהקומדיה הרומנטית ("יום גראונדהוג", "פאלם ספרינגס") ועד מותחן אקשן ("קוד מקור") ועד אימה חותכת ("יום מוות שמח"). לא משנה מה הז'אנר, לסרט לולאת הזמן יש תמיד סאבטקסט חזק של אקזיסטנציאליזם, שכן הוא מאלץ את הדמויות התקועות בתוכו להתחשב בקיומן ובמקום שלהן ביקום, כמו גם בנושאים של רצון חופשי, דטרמיניזם וכו'. עם זה בחשבון, מה אם מישהו עשה סרט לולאת זמן שהעיף את הרעיון על ראשו תוך שמירה על כל כך הרבה מהנושאים שלו?

השאלות האלה מטופלות ואחר כך כמה ב"זה נגמר", סרט הבכורה של הסופר והבמאי אלכסנדר אולום. הסרט נוגע לארבעה חברים שסיימו לאחרונה את לימודיהם בקולג' (בגילומו של פינחס יון, אקירה ג'קסון, נואה טות' ומיצ'ל קול) שנהנים מתליית מפגש מחודשת כאשר הם במקרה יורדים בדרך בודדת מסוימת. עד מהרה הם מגלים שלדרך הזו והיער שמסביב לא נראה סוף, ואין דרך חזרה. מה גם שאם הם עוצרים ועוזבים את רכבם לפרק זמן מסוים, עשרות אנשים יוצאים מהיער ותוקפים אותם ואת רכבם ברוגז. כפי שהתיאור הזה מעיד, "זה נגמר" מתחיל כסיוט גיהנום. עם זאת, כפי שרומז הטריילר של הסרט (שנראה למעלה), הסרט הוא הרבה יותר מסרט מרדפים טראומטי, או אפילו סרט פאזל. במקום זאת, "It Ends" הוא מותג ייחודי משלו של מותחן קיומי, ומוסיף קמט חדש לטרנד האימה הלימינלי הגדל במהירות שסרטים כמו "Backrooms" הפכו פופולריים.

תת-ז'אנר האימה הלימינלי עדיין מתעורר כעת ומוגדר, במיוחד בקולנוע. במקום שבו לטרנדים קולנועיים קודמים היה קו פרשת מים להתאסף ולחקות – תחשבו על "ליל כל הקדושים" מ-1978 שמתחיל את בום החתך – אימה לימינלית היא לא תנועה קולנועית למהדרין, מכיוון שהטרופים והאסתטיקה שלה מגיעים ממדיה אינטרנטית כמו סרטים. חוסר ההגדרה המפחיד שלו יכול לחול על דמויות, כמו האנימטרוניקה החיה של "חמישה לילות אצל פרדי", או על חללים, כמו הבית של "סקינאמרינק", הרכבת התחתית של "יציאה 8" או הכותרת "חדרים אחוריים". בשל העובדה שאימה לימינלית עוסקת יותר בטון ואסתטיקה מאשר בנוסחה או במבנה, תת הז'אנר עשוי לעולם לא לקבל הגדרה נוקשה.

למרות שמצד אחד זה הופך יצירות חדשות שנראות כחלק מהאימה הלימינלית לקשה יותר לתייג, זה גם מאפשר אפשרויות יצירתיות עשירות ורחבות יותר. אלכסנדר אולום בהחלט ניצל את זה עד תום עם "זה נגמר", שכבר היה לי העונג לראות. למרות כמה רגעים כוססים באמת, הסרט אינו סרט אימה מסורתי; אפילו "Backrooms" השתמש בסופו של דבר במבנה גזירה של גבעול ורדף במערכה השלישית שלו. במקום זאת, "זה נגמר" מזכיר מאוד את האקזיסטנציאליזם התיאטרלי, כאשר גיבוריו דנים ונאבקים במצוקה שלהם באופן דומה למשחקי הבמה "אין יציאה" (מאת ז'אן פול סארטר) ו"מחכים לגודו" (מאת סמואל בקט). עם זאת, היכן שהמחזות האלה נוגעים לדמויות מבוגרות יותר וחייהן המעונים מאחוריהן, "זה נגמר" עוסק כולו באימה של דחיקה לסיוט, כזה שלא נוצר על ידי גיבורי ה-Gen Z שלו. באותו אופן ש"חדרים אחוריים" העניק השראה אינסופית לתיאוריות ושיח על עולמו הבלתי מוסבר בסופו של דבר, אני מאמין ש"זה נגמר" ימשיך את השיחה.

"It Ends" ישוחרר על ידי NEON ב-21 באוגוסט, 2026.