סקירת 'לוכד גשם': מישל פיאסקריס יוצר תעלומה משביעת רצון עם לונדון נואר ספוג ניאון שלו – קרלובי וארי
לונדון נואר הוא תת-ז'אנר נדיר – וקשה במיוחד לביצוע – אבל הבכורה של מישל פיאסקריס לוכד גשם הוא תוספת אטמוספרית מספקת ומפתה לקאנון שתשמור על הכוננות אפילו את הצופים המיושבים ביותר. צוות השחקנים הלא מוכר ברובו מעניק אווירה של בלתי צפויה המשרתת היטב את התעלומה המרכזית, בעוד שהעיר עצמה – עיקר האירועים מתרחשים בגבולות הארוטליסטים של אחוזת ברביקן – ממלאת תפקיד משנה ראוי להערצה. חשובה היא גם העובדה שסרטו של פיאסקריס נוגע גם בכמה נושאים מעניינים, בעיקר בתופעות הלוואי ההולכות וגוברות דה-אנושיות של המדיה החברתית.
השם הבדוי 'לוכד הגשם' שנותן לסרט את הכותרת שלו הוא האלטר אגו של מיילס (דאדלי אושונסי), צלם רחוב שמשוטט ברחובות בלילות מצלם תמונות מתפשרות של אנשים שלא יודעים שהם נראים, שלא לדבר על צילום. מיליון העוקבים שלו באינסטגרם חושבים עליו כעל בואו השני של בנקסי, אבל הרבה יותר חושבים עליו כעל טום מציץ, פולש מציצני שמרמז על עצמו למרחבים פרטיים.
האמביוולנטיות של מיילס לגבי זה מתוארת בסיקוונס הפתיחה, שבו, תוך כדי אור ירח עבור עיתון צהובון, הוא מתמרן את חברתו הזמרת והיוצרת קאסי (איריס לאו) כדי להשתתף בעוקץ שמטרתו לחשוף מפיק תקליטים מעורפל בשם ניקו. בעודו מצטלם עם מצלמה עם עדשה ארוכה מגג סמוך, ניקו מתבונן בניקו מנסה להחמיא לה ("נורה ג'ונס החדשה שלנו!"), אבל בכל זאת מתעקש שהיא תעשה עבורו אודישן ("אני צריך לדעת אם אתה מספיק טוב"). מכיוון שקאסי כבר על הקצה, הביצועים הולכים רע. ניקו מציע קוקאין כדי להרגיע את עצביה ומציע לה בגסות, ובשלב זה קאסי מעוררת אזעקה ומפוצצת את הכיסוי של מיילס.
מיילס בורח, אבל האירועים של אותו לילה יחזרו בגדול. בינתיים, רדוף על ידי מעשיו, הוא מנסה לשקוע בעבודתו, ונהיה אובססיבי לתחרות אמנות לאומית עם פרס עליון של 30,000 פאונד, די והותר כדי לשלם את שכר הדירה שלו בחזרה ולמנוע מבעל הבית שלו לדפוק בדלת שלו. בלי יכולת ליצור קשר עם קאסי, מיילס נהיית מוקסם מיומי (ג'סי מיי לי), שגרה בבלוק ממול, והזוג יוצר רומן בלתי צפוי, גם לאחר שהיא מגלה שהוא ריגל אחריה.
במקביל, מיילס מתחיל להבחין בנוכחות בתמונות שלו, אישה במעיל גשם (קייט דיקי) בוהה בריכוז לתוך המצלמה. זמן קצר לאחר מכן, מישהו מנסה להוציא אותו החוצה, על ידי פריצת פרופיל האינסטגרם שלו ופרסום תמונות של פניו האמיתיות במקום הדמות החשופית שלו. בעקבות קמפיין עלונים, מאשים אותו שהוא סוטה ובסכנה לילדים. כדי למצוא מי עושה את כל זה, מיילס עוקב אחר האישה המסתורית לדירה, שאליה הוא פורץ בחסות הלילה, תוך כדי כך הורג בטעות את הדייר והופך את סיכוייו שלו לגאולה לפתע עגומים מאוד.
זה נשמע הרבה שצריך לקחת, ובמיוחד עם זמן ריצה מעט ארוך מדי עבור סרט שלוקח לא מעט סיכונים עם ההיגיון הנרטיבי שלו. התסריט, כמו כן, לעתים קרובות קצת על האף, לעתים קרובות אומר בקול רם את מה שאמור להיות סאבטקסט ומפחית את תחושת המסתורין העשירה שעוטפת את הסרט עד לחשיפה הגדולה. והחשיפה עצמה? קשה לומר איך הכל נוחת מבלי לקלקל את כל העניין, מכיוון שמדובר בתת-קבוצה מאוד מאוד ספציפית לז'אנר האימה-פנטזיה (השוואה מתונה תהיה הפסיכודרמה הטריפית של עומר פאסט מ-2015 שְׁאֵרִית). זה קצת מופרך, אבל זה עושה עבודה, וזה מבטל לחלוטין את כל מה שחשבתם על העלילה, המשחק, והעובדה ששוב, לא הערכתם את הטווח העדין להפליא של קייט דיקי.
אולי כדאי לשקול סטרימרים חכמים לוכד גשם כסדרה – תחשוב סוסים איטיים פוגש הנמלט – אבל הסרט של פיאסקריס עומד מצוין כסרט חד פעמי. חובבי ז'אנר ימצאו כאן הרבה מה לאהוב, מאווירת הלילה הרוויה העשירה שלו ועד לציטוט הקולנוע-טכנו האדיסטי של Aeph. זה סרט על מה שקורה בצללים, והזמן שלו באור הזרקורים מתחיל עכשיו.
כּוֹתֶרֶת: לוכד גשם
פֶסטִיבָל: קרלובי וארי (תחרות פרוקסימה)
מְנַהֵל: מישל פיאסקריס
תסריטאים: פיליפו פולסל, מישל פיאסקריס, אלבה מויאנו
יָצוּק: דאדלי אושונסי, ג'סי מיי לי, איריס לאו, קייט דיקי, יוסף קרקור,
לורנצו רישלמי
זמן ריצה: שעה 51 דקות