נפט: גלה כיצד המשבר במיצר הורמוז מועיל לעסקים ברזילאים
קלייר לאוויל, ו-RFI
מאז תחילת המלחמה באיראן ואיומים חוזרים ונשנים על מיצר הורמוז, נתיב מים אסטרטגי שדרכו עוברים כ-20% מהנפט העולמי, נכנס שוק הנפט לעידן חדש של אי ודאות. המחירים זינקו, מדינות מבקשות להבטיח את האספקה שלהן וכמה יצרני נפט מנסים להרוויח מחוסר היציבות הזה. ביניהם ברזיל. הענקית הדרום אמריקאית מתגלה כחלופה לנפט המפרץ. הנפט הימי שלו, המופק מול חופי האוקיינוס האטלנטי, נמנע מנתיבי השיט המאוימים של המזרח התיכון.
מיקום גיאוגרפי זה, בעתות משבר, הופך ליתרון אסטרטגי. "זה הגיוני לחלוטין שצרכנים גדולים יחפשו ספקים יציבים יותר, שאינם מושפעים מהתוהו ובוהו השולט במזרח התיכון. וזה, מן הסתם, המקרה בברזיל", מאשר עאדל אל גמאל, מומחה לגיאופוליטיקה בתחום האנרגיה והמזכ"ל של הברית האירופי לחקר האנרגיה (EERA).
היציבות הזו כבר באה לידי ביטוי במספרים. ברזיל, יצרנית הנפט התשיעית בגודלה בעולם, מהווה כ-4% מהייצור העולמי. "כדי לתת לכם מושג על קנה המידה, ברזיל מייצרת בסביבות 4 מיליון חביות ליום, שזה שווה ערך לייצור של איחוד האמירויות הערביות", ממשיך המומחה.
ממהרים לנפט ברזילאי
בתוך המלחמה באיראן, ברזיל ראתה עלייה ברכישות הנפט. שתי מדינות בלטו במיוחד: סין והודו. סין, שבאופן מסורתי ייבאה את רוב הנפט הגולמי שלה מהמפרץ הפרסי, הפנתה באופן מסיבי את רכישותיה לברזיל.
על פי נתוני ממשלת ברזיל, יצוא הנפט לסין הוכפל ברבעון הראשון והגיע לשיא של 7.2 מיליארד דולר. יותר מ-60% מהיצוא של פטרובראס מיועד כעת לסין. "סין ייצגה כ-40% מיצוא הנפט הגולמי הברזילאי לפני המשבר במצר. כעת היא מתקרבת ל-70%", מגלה עאדל אל גמאל.
לשתי חברות הנפט הסיניות העיקריות, China National Petroleum Corporation (CNPC) ו-China National Offshore Oil Corporation (CNOOC), כבר הייתה נוכחות בברזיל באמצעות שותפויות, אך "הסכסוך במזרח התיכון רק האיץ וחיזק את מערכת היחסים ביניהן".
שמן איכותי מול תשתית לקויה
כוחו של הנפט הברזילאי טמון גם בטבעו. השמורות הימיות העצומות שהתגלו בעשרים השנים האחרונות מול חופי ריו דה ז'נרו הן מהמבטיחות בעולם.
מופק מהמים העמוקים במיוחד של האוקיינוס האטלנטי, לנפט הגולמי הזה, המכונה "טרום מלח", יש מאפיינים יוצאי דופן. "לשמן ברזילאי יש יתרון להיות קל ובעל תכולת גופרית נמוכה. מדובר בשמן שקרוב לאיכות שמן ברנט, הנחשב לאיכותי. בניגוד למשל לנפט ונצואלה שהוא כבד מאוד וקשה לזיקוק", מדגיש עאדל אל גמאל.
לדברי סמואל פורפארי, דוקטורט במדעים יישומיים ופרופסור לגיאופוליטיקה של אנרגיה באוניברסיטה החופשית של בריסל, "הממשלה עודדה את חקירת השוליים המשווניים, שהוא האזור הגיאולוגי המשתרע מחוף האמזונס הברזילאי ועד גיאנה. זהו אלדורדו חדש. כל האזור הזה עשיר בנפט", נכס יקר ערך לשוק עולמי שניתן למצוא אותו בקלות לשווק נפט.
עם זאת, ברזיל עומדת בפני אילוצים מבניים הפוגעים בכל התפתחות מהירה. "הגידול בכושר הייצור חייב להיות מלווה בהגדלת כושר הזיקוק. ובברזיל זו אחת המגבלות שלה; זה רחוק מלהספיק", מציין עאדל אל גמאל.
לכך מתווספת מה שכלכלנים מכנים גמישות נמוכה, כלומר העובדה ש"קשה להגדיל משמעותית את הייצור בטווח הקצר ללא השקעות נוספות ופיתוח תשתיות", ממשיך החוקר.
אותה התבוננות עשתה סמואל פורפארי, שציין כי "בתחום הנפט אנחנו עובדים בקנה מידה ארוך טווח. למה שנחליט היום יהיו השפעות בעוד עשר שנים. כל הגדלת קיבולת משמעותית מצריכה השקעות של כמה מיליארדי דולרים ופרויקטים שמתפרשים על פני שנים".
פרדוקס אקולוגי?
הודות ליצוא, הנשיא לולה מתכוון להמשיך ולנצל את המגזר הזה. בחודשים האחרונים שלחה ממשלתו כמה אותות חיוביים לתעשיית הנפט. פטרובראס המשיכה בחיפושים של שדות הים הענקיים שלה, וברזיליה הודיעה לאחרונה על חידוש הקידוח בשדה Urucu, באמזונס, שם בארות פחמימנים לא היו פעילים במשך יותר מעשר שנים.
עמדה זו עשויה להיראות פרדוקסלית עבור נשיא אשר במקביל מנסה להציג את עצמו כאחד המובילים במאבק בשינויי האקלים. עם זאת, לדברי עאדל אל גמאל, הסתירה הזו ממחישה בעיקר את המציאות הכלכלית שברזיל ממשיכה להתמודד איתה. "לולה בעד מעבר האנרגיה, אבל הוא ראש מדינה מייצרת נפט וצריך לקחת את המציאות הזו בחשבון. פטרובראס הוא שחקן יסוד בכלכלה הברזילאית ומניע את כל הכלכלה הלאומית", הוא מסביר.
מציאות נוספת היא זו של הפוליטיקה הברזילאית. הענק הדרום אמריקאי הזה פועל בתוך מערכת פוליטית מבוזרת. ללולה, גם כנשיא, אין חופש פעולה מוחלט בכל הנושאים. "לולה גם נאלץ לנהל משא ומתן, למצוא איזון עם סמכויות אזוריות, עם האופוזיציה ועם האינטרסים הפיננסיים המושרשים עמוק במדינה. השילוב של כל הגורמים הללו הוא שמצמצם את מרחב התמרון שלו", מציין מנתח האנרגיה.
עבור סמואל פורפרי, אין שום דבר אבסורדי בכך שברזיליה תמשיך לפתח את משאבי הנפט שלה. "כל מדינה מחפשת את השגשוג של אוכלוסייתה. וכאשר למדינה יש משאבים, היא רוצה לנצל אותם". המומחה הבלגי רואה באסטרטגיה זו אבולוציה טבעית למדינה אותה הוא מתאר כ"ארץ עתיד, עשירה במשאבי חקלאות, מים ואנרגיה".
סופו של "שוק הגמוני"
מעבר לברזיל, משבר מיצר הורמוז חשף שינוי עמוק יותר בתרחיש האנרגיה העולמי. עולם שסמואל פורפרי מתאר כך: "זה כבר לא שוק הגמוני, שבו מיעוט שחקנים מכתיב את הכללים; זה שוק מפוזר, שבו כל מפיק יכול למצוא את מקומו". יציאת איחוד האמירויות הערביות מארגון מדינות ייצוא נפט (OPEC) נראית, מבחינתו, כסמל לשבר הזה, כי "הם הבינו שהעולם השתנה; אופ"ק הוא נחלת העבר".
חדשות טובות לברזיליה, אבל לדינמיקה הזו יש גבולות. לעת עתה נותר אחד לא ידוע עבור ברזיל: משך המשבר הנוכחי. בעוד המתיחות במיצר הורמוז מציעה לברזיל הזדמנות מיידית, אין ערובה שהיא תהיה בת קיימא בטווח הארוך.
ברזיל יכולה לנצל חלון הזדמנויות, אבל התחרות מתעצמת בכל מקום. גם גיאנה, אנגולה, מוזמביק, אזרבייג'ן וקנדה מבקשות לחזק את מעמדן בשוק העולמי. עם כניסתם של יצרנים חדשים, פרמיית המחסור שממנה נהנית כיום ברזיל נשחקת בהדרגה. עם זאת, שוק הנפט נותר מחזורי עמוק ורגיש ביותר להתפתחויות גיאופוליטיות.