ביטוח לאומי: לא הכל הולך כדי להגיע לשלטון
אחרי כל הביקורת, אנדרה ונטורה שוב מציע בטעות להוריד את גיל הפרישה. אתה נכשל בכל דבר. ברעיון, כי מטבע הדברים הוא לא מצליח להצדיק את המימון שלו באמינות, וכי הוא לא מצליח להיות כוח ברפורמה בפנסיה. וזה נכשל בכל פעם שמישהו משכפל את הרעיון מבלי להצביע עליו, כי הפצת הפתרונות האלה ללא אוריינות ודיונים מתאימים תורמת לפופוליזם ולאלפביתיות.
אסור לאפשר שימוש לרעה בדורות חדשים. אלה כבר תומכים באחד המאמצים הפיסקאליים הגדולים בהיסטוריה שלנו, חוב ציבורי חזק (למרות מסלול השיפור, זה עדיין כרוך בעלות חזקה בריבית שירות החוב), מדינה עם הוצאות גדלות ולמרות זאת עם שירותים ציבוריים מדולדלים ומדינה ללא אסטרטגיית צמיחה. האם אנחנו באמת רוצים להתעלל באנשים צעירים עוד יותר? איך זה אפשרי להיות כל כך אנוכי? מדברים על איזון בין-דורי וכבוד, אך נותר ליישם זאת באופן מתמשך.
וזה לא קורה בחלל ריק. יש לנו מתח חברתי הולך וגובר בין נתינים למהגרים, בין עובדים במגזר הפרטי למגזר הציבורי. נוסף על כל זה, כל מה שנותר לעשות הוא לכפות עוד מתח אחד: בין הצעיר לגדול ביותר. לא רק שזה לא פותר כלום, זה גם מקשה על מה שכבר צריך לעשות היום.
ההצעה של צ'גה מיטיבה עם הדור שפורש עכשיו ושיקבל פנסיה לזמן ארוך יותר. על חשבון מי? של עוד תרומות שאינן מספיקות? מהקצבאות של אלה שמקבלים אותה עכשיו? מהעברות המס שיגדלו לאן? לפני כמה שנים עדיין היה קונצנזוס חיוור לגבי הרפורמה בפנסיה. היו שינויים בנוסחאות, המערכות המשלימות וקידום החיסכון וההיוון כבר התקבלו באופן רציונלי על ידי המפלגות המרכזיות, כל זאת לפני השבטיות שמאפשרת מעט לדון ולהתקדם ברצינות למען האינטרסים של המדינה והאוכלוסייה. כיצד ניתן לדון בפתרונות כאשר האבחנה עצמה מתחילה לעלות בסימן שאלה?
בואו נהיה ברורים. לביטוח הלאומי יש בעיות קיימות קשות. בית המשפט לביקורת מכיר בכך ומזהיר, כמו מוסדות אחרים, ש"החשבונות צריכים להיות מלאים" ועלינו לשקול את האחריות של כל המערכות, כולל Caixa Geral de Aposentações. מבחינת חשבונות, התקציבים של הממשלות השונות מכירים בכך, הן אלה של ה"גרינגונזה" והן של ה-PS, כמו גם התקציבים העדכניים ביותר מהספירה ומאומתים על ידי מכונים בינלאומיים. יתרה מזאת, לגבי הירידה בשיעור ההחלפות, חוזרים ומדגישים כי על פי המתודולוגיות והפרופילים, ההפחתה תהיה בין 20 ל-40 נקודות אחוז – המקורות והגדלים עשויים להשתנות, אך אף מחקר לא אומר שהיא תישמר.
העולם משתנה. וזה משתנה מהר מאוד. וצריך יותר ויותר כסף כדי לשמור ולהגדיל את הרווחה, את מערכת הפנסיה, להגן על השלום באירופה או לתמוך במהפכת הבינה המלאכותית. לא נוכל לומר כן להכל, ועוד פחות מכך אם לא יהיו לנו עליות חזקות בפריון ובצמיחה.
ולא כדאי לומר שהמהגרים יפתרו את הבעיה. מכיוון שההגירה היא ברובה בשכר נמוך והרווחה שלנו חלוקה מחדש (ובצדק!), מי שיש לו הכי פחות מקבל יותר ממה שהוא תורם. לא ניתן לחשב רק מה הם תורמים, אלא את ערכי הזכויות שהם רוכשים.
שתי הערות אחרונות: זו הצעה נפרדת, זו לא רפורמה בכלל. ולפורטוגל ממשיכה להיות בעיה רצינית בכימות הצעדים המוצגים או בחומרת כימותם. וכשבא ממישהו עם שאיפות ממשלתיות, זה אפילו יותר גרוע. יש נקודה שבה אנחנו לא מדברים על הבדלי פתרונות מול אותה אבחנה, שהיא נורמלית, בריאה ואחד מיתרונות הדמוקרטיה, אלא על מידע מוטעה וחוסר רצינות. גם התקשורת וכל אחד מאיתנו צריכים למלא תפקיד בדרישה הזו. הכל לא יכול להיות שווה את זה כדי להגיע לשלטון.
המחבר הוא בעל טור ב-PÚBLICO