סטוסל: אמריקה עדיין חיה את החלום ומשגשגת
ארה"ב חוגגת הקיץ יום הולדת 250; ב-1776, מעטים האמינו שהגרסה החדשה הזו של שלטון עצמי תימשך
תוכן המאמר
הקיץ הזה, ארצות הברית חוגגת יום הולדת 250.
פרסומת 2
תוכן המאמר
ב-1776, מעטים האמינו שהגרסה החדשה הזו של שלטון עצמי תימשך.
תוכן המאמר
תוכן המאמר
לאחר הוועידה החוקתית, נשאל בנג'מין פרנקלין איזה סוג של ממשלה הקימו האבות המייסדים.
"רפובליקה," הוא ענה, "אם אתה יכול לשמור עליה."
נדיר שצורת ממשל חדשה נמשכת עשרות שנים, שלא לדבר על 250 שנים.
אמריקאי נוצר אחרת
איך אמריקה עשתה את זה?
בסרטון החדש שלי אנשים נותנים סיבות.
"בחוקה האמריקנית, אתה רואה הרבה ביטויים כמו 'הקונגרס לא…' או 'לא יעבור חוק…'", מציין רוב הנדרסון, מחבר הספר מוּטרָדשטבע את המונח "אמונות מותרות".
"זה לא קשור למה שהממשלה תעשה בשבילך. זה מתמקד ב(איך) הקונגרס והממשלה לא יתערבו בחייך".
זה הפך את אמריקה לשונה, אומר הכלכלן דונלד בודרו.
"בהשוואה לרוב הממשלות האחרות לאורך ההיסטוריה, שלנו הייתה החופשית והליברלית ביותר במובן של סובלנות של הבדלים בין אנשים וקבלת שינוי כלכלי", אומר בודרו.
תוכן המאמר
פרסומת 3
תוכן המאמר
סרטון מומלץ
"מוכנים להגן על חירויותיהם"
דניאל די מרטינו, שנמלט מוונצואלה כדי להגיע לכאן, אומר, "כולנו מהגרים שנמלטים ממשהו – דיקטטורות, עריצות, סוציאליזם. צאצאיהם של אותם אנשים היו מוכנים לקחת יותר סיכונים וגם מוכנים להגן על חירויותיהם".
זה הבדל את האמריקאים מהאירופים.
"בהכרח, האמריקאים היו מאוד עצמאיים", אומרת לינה לויקן ממכון Heartland. "יצאנו לשממה בלתי מאולפת והקמנו עיירות שלא היו צריכות להישען על שלטון מרכזי כדי לתפקד כראוי".
בלי האצולה השולטת ברכוש, אנשים רגילים יכלו להחזיק בקרקע, להקים עסק ולשמור על הרווחים.
"אמריקה מסור לזכויות קניין יותר מכל מדינה אחרת וזו הסיבה שאמריקה חופשית יותר", טוען ריאן מקמאקן ממכון מיזס.
יותר זכויות קניין, יותר שגשוג
זכויות קניין ומגבלות על הממשלה אפשרו לאמריקאים לנסות את הדברים החדשים שגרמו לאמריקה לשגשוג.
פרסומת 4
תוכן המאמר
המייסדים לא רצו ממשלה שתדאג לאנשים. הם רצו ממשלה שבעיקר השאירה אותנו לבד.
הם יצרו "שלושה זרועות ממשל שתוכננו במיוחד כדי לבדוק אחד את השני", אומר הסופר וילפרד ריילי. "כי כל כך הרבה טעויות נעשות על ידי מנהיגים."
"מנהיגים" אכן עושים טעויות, ללא הרף.
אבל היום אנחנו ממשיכים להגדיל את כוחם. יש את האינסטינקט הזה לומר, "בעיה? הממשלה צריכה לתקן את זה. צריך להיות חוק!"
אבל ככל שממשלות מעבירות יותר חוקים, כך יש יותר כוח לפוליטיקאים ולפרטים יש פחות אוטונומיה. הביצה בוושינגטון ממשיכה לגדול גם תחת הדמוקרטים וגם הרפובליקנים, שרובם מתעלמים מהגבולות שהמייסדים החכמים שלנו הכניסו לחוקה שלנו.
קרא עוד
-

סטוסל: שינויי אקלים ומריחת שטייר
-

סטוסל: פריק-אאוט של מרכז הנתונים
צוותי חשיבה שדוחפים לאחור
טוב שיש צוותי חשיבה בשוק החופשי שדוחפים לאחור.
אני אוהב את המשימה של מכון קאטו: "לשמור על העקרונות, הרעיונות והמשפט המוסרי לחירות בחיים."
פרסומת 5
תוכן המאמר
נשיא מכון קאטו, פיטר גוטלר, כתב לאחרונה, "כוחות הליברליזם שהשתחררו בעידן המייסדים הורידו בסופו של דבר את המסך על העבדות והרחיבו בהתמדה את הזכויות, החירות והחלום האמריקאי".
אבל גוטלר גם מצביע על האיומים של היום על החלום הזה: "חובות עצומים אנו ממשיכים לצבור… סוכני ממשלה רעולי פנים נעלמים אנשים ללא הליך הוגן; הכוונה לאויבים פוליטיים… תעריפים משתנים לפי גחמת הנשיא… התמזגות של הממשלה עם יוזמה פרטית… הרפתקנות זרה בהיעדר מעורבות קונגרס או דיון לאומי…"
אֲנָחָה. הכל נכון.
הכוח הנשיאותי מעורר דאגה
החוקה אומרת שרק הקונגרס יכול להכריז מלחמה, אבל נשיאים משתי המפלגות תופסים כעת כוח שהמייסדים מעולם לא התכוונו שיהיה להם.
הארי טרומן התערב בקוריאה ללא הכרזת מלחמה רשמית. כמו כן, ג'ון קנדי הרחיב את המעורבות הצבאית האמריקאית בווייטנאם. ריצ'רד ניקסון הרחיב את המלחמה לתוך קמבודיה. ג'ורג' הוו בוש הורה על הפלישה לפנמה. ביל קלינטון עסק בפעולות צבאיות בבוסניה ויוגוסלביה. הנשיא דונלד טראמפ פתח בפעולות צבאיות באיראן. הכל ללא אישור הקונגרס.
פרסומת 6
תוכן המאמר
"זה לא מה שאמריקה עסקה", אומר מקמאקן. "אמריקה התמקדה בזכויות ובהגנה עליהן".
"האומה הראשונה בהיסטוריה שהושתתה על זכויותיו הבלתי ניתנות לביטול של הפרט", מוסיפה ג'ניפר גרוסמן מטעם אגודת אטלס. "היא הכירה בכך שהאדם אינו חיית קורבן עבור הקולקטיב, המלך או הרוב."
"זה לבד עושה אותנו עשירים", מסכים בודרו. "זה לבד גורם לנו סיכוי גבוה יותר לשרוד עוד 250 שנה".
במשך 10 דורות, הרפובליקה האמריקאית שגשגה.
השאלה של בנג'מין פרנקלין עדיין רלוונטית: האם אנחנו יכולים לשמור אותה?
– כל יום שלישי בשעה JohnStossel.comסטוסל מפרסם סרטון חדש על הקרב בין ממשל לחירות.
תוכן המאמר