באתר שבו שוכן מנהיג ההרוג של איראן, יש הרואים סמל לכישלונותיו

טהרן – המוני האבלים שהגיעו להציע פרידה אחרונה מהמנהיג העליון לשעבר של איראן, האייתוללה עלי חמינאי, בסוף השבוע האחרון בטהראן עשה זאת במסגד ומתחם תפילה עם צריחים לא גמורים, אריחים סדוקים וחסרים ומגרש חניה מתפורר.

כמעט 40 שנה לאחר תחילת התכנון והבנייה של המתחם, ה-Grand Mosalla, החלו ברצינות, הוא עדיין לא שלם, ואף הפך עלוב, כשחלקים ממנו זקוקים לתיקון ברור.

מעמדו של האתר עומד בניגוד גמור לאופן שבו קיוותה ממשלת איראן להציג את עצמה במהלך טקסי ההלוויה של חמינאי של השבוע – כמדינה חזקה ומסוגלת שהחזיקה מעמד לאורך מלחמת ארה"ב-ישראל.

במקום זאת, סאגת המוסאלה, מגה-פרויקט רחב ידיים שנמצא בעבודות כמעט כל עוד הרפובליקה האסלאמית של איראן קיימת, מסמלת, למבקריו של המנהיג העליון ההרוג, את ההבטחות הלא ממומשות של המדינה בה שלט. למרות הבעיות הברורות שלו, עבור המדינה האתר היה מקום הולם לשליחת חמינאי, שמסר שם כתובות חשובות, מכיוון שהיה לו מספיק מקום להכיל את ההמונים הרבים שצפויים לשירותי הלוויה שלו.

הרעיון של המוסאלה הוצע זמן קצר לאחר מהפכת 1979, שהובילה את שיטת השלטון הפקידותי. זה היה אמור להיות אתר חדש וגדול יותר לתפילות שבועיות חשובות המועברות על ידי אנשי דת בולטים בבירה.

ב-1988, חמינאי, שהיה נשיא איראן אז, שותף בכתיבת מכתב לאייתוללה חומייני, מייסד הממשלה האסלאמית והמנהיג העליון הראשון שלה, וביקש ממנו להקדיש כמעט 11 מיליון רגל רבוע של אדמה בצפון מרכז טהראן לפרויקט מוסלה. חומייני אישר, אך הזהיר כי המסגד צריך להיות פשוט, ללא "זוהר" של מסגדים אמריקאים. המכתבים פורסמו באתר האינטרנט הרשמי של חמינאי.

ُُThe government chose a design by architect Parviz Moayed Ahd that was inspired by Persian-Islamic traditions. הוא מת ב-2016 מבלי שראה את הפרויקט שלו מתגשם.

הבנייה החלה באמצע שנות ה-90, ועם הזמן התגבש הפרויקט. כעת הוא מתהדר באכסדרה בגובה 236 מטר, כיפה בגובה 207 מטר, צריחים בגובה 443 מטר וחצר שיכולה להכיל כ-65,000 איש.

כשהאבל הציבורי החל במוסלה בסוף השבוע האחרון, שני הצריחים שלו עדיין לא הושלמו במלואם, כשמטות מתכת חשופים בולטים מהם כאילו הבנייה הופסקה באמצע הדרך. הצריחים הראו גם כתמים לא אחידים של צבע לבן, המדגישים את תחושת חוסר השלמות.

ליד הכיפה הירוקה הגדולה של המסגד, תלוי מעל המבנה מנוף מגדלים, זכר לבנייה המתמשכת בתוך קנה המידה של ההתכנסות.

בפנים, התנאים נותרו לא גמורים באופן דומה. באחד החניונים של המוסלה, שם התאספו עיתונאים, התדרדר משטח האספלט לאבק וחצץ. גרם מדרגות ארוך המוביל אל השטח – שבו התפללו המונים וחלקו כבוד – היה שבור ושחוק במקומות.

אריחים היו סדוקים או חסרים לחלוטין. היו פיגומים בחלקים רבים של המתחם. אנשי אבטחה, מותשים בעליל מניהול ההמונים והחום, נראו ישנים מתחת למדרגות על מזרונים דקים ומאולתרים.

מועדים שהוכרזו בפומבי לסיום הבנייה באו והלכו עם השנים, ועבודות הבנייה נמשכו. עד 2011, כמעט מיליארד דולר (1.3 מיליארד דולר) הוצא על המוסלה, ומנהלי פרויקטים הודיעו כי יידרשו עוד 2 מיליארד דולר כדי לסיים אותו תוך חמש שנים, כך דיווח העיתון העצמאי פיננסי טריביון באיראן ב-2017.

החוזה לבניית המוסאלה ניתן בסופו של דבר לזרוע של משמר המהפכה של איראן, הכוח הצבאי האידיאולוגי שהרחיב את טווח ההגעה הכלכלי שלו ואת כוחו הפוליטי בתקופת שלטונו של חמינאי.

כלכלנים ומומחים לעסקים איראניים אומרים כי משמרות המהפכה השתלטו על חלק גדול מהמגזר הפרטי על ידי שימוש בקשרים ובכוח הצבאי שלו כדי להפחיד ולהכשיל מתחרים.

במהלך השנים הפנו גורמים רשמיים אצבע לגורמים ממשלתיים אחרים בשל העיכובים בהשלמת עבודות הבנייה.

בשנת 2015, לפי מה שלדבריו היה דרישת חמינאי, ראש עיריית טהראן דאז, מוחמד באגר קליבאף, הודיע ​​כי העירייה תיקח אחריות על הפרויקט. בהצהרה בתגובה לקאליבאף שדווחה על ידי כלי תקשורת ממלכתיים באיראן, מתחם מוסלה האשים את העירייה בעיכובים. כליבאף הוא כעת יו"ר הפרלמנט האיראני ומנהל המו"מ המוביל של איראן בשיחות השלום עם ארצות הברית.

אפילו במצבו הבלתי גמור, המתחם אירח אירועים מרכזיים, כולל תערוכות תרבות. אבל מעולם לא התמקדה בזה הרבה תשומת לב עולמית כמו בסוף השבוע האחרון.

בזמן שהממשלה נקטה בימים האחרונים במהירה מטורפת כדי להתכונן לזרם המבקרים, גורם בניהול החירום בטהרן אמר שהרשויות זיהו 235 בעיות בטיחות במתחם.

עבור חלק מהצופים בטקסי האבל הרשמיים, מצבו של המתחם היה מטפורה הולמת לכישלונותיו של חמינאי.

"לא משנה מה הם עושים, הם לא יכולים להסיר את שני הצריחים החצי-גמורים והא-סימטריים האלה מהמסגרת", כתב מהדיה גולרו, עיתונאי ופעיל איראני שחי בשבדיה, ברשתות החברתיות. "סמל לחוסר היעילות והשחיתות של עידן חמינאי".