ערוץ סגה: הראשון "נטפליקס דוס משחקים" משנות ה-90

היום, כל מה שאתה צריך לעשות הוא להירשם לשירות כמו Xbox Game Pass או PlayStation Plus כדי לקבל גישה מיידית למאות משחקים. הרעיון של תשלום חודשי עבור ספרייה דיגיטלית נראה כל כך טבעי שאנשים רבים אפילו לא מדמיינים עולם אחר. אבל, באופן מעניין, המהפכה הזו החלה הרבה לפני שהאינטרנט המהיר הגיע לבתינו.

באמצע שנות ה-90, כשמשחקי הווידאו עדיין היו תלויים אך ורק במחסניות וחנויות להשכרה היו חלק מהשגרה של כל גיימר, החליטה סגה להמר על רעיון שנראה כמו משהו מתוך סרט מדע בדיוני. במקום לקנות מחסנית חדשה, למה לא לקבל משחקים ישירות בטלוויזיה?

כך נולד המהפכן ערוץ סגהשירות שבדיעבד היה ה-"Netflix" הגדול הראשון של משחקי וידאו מנויים.

רעיון שהקדים בהרבה את זמנו

ערוץ Sega, שהושק בדצמבר 1994 בארצות הברית, היה תוצאה של שותפות בין Sega of America לבין Time Warner Cable. ההצעה הייתה פשוטה, אך נועזת ביותר לאותה תקופה.

באותו זמן, האינטרנט המסחרי עשה את צעדיו הטנטטיביים, בהתאם לחיבורי חיוג איטיים ולא יציבים. בידיעה שהורדת משחק Mega Drive דרך קו טלפון רגיל תהיה מבחן לא מעשי של סבלנות, לסגה היה רעיון מבריק: להשתמש בתשתית הטלוויזיה בכבלים.

הנגן חיבר מתאם לכניסת מחסנית Mega Drive (או Genesis, כפי שהיא הייתה ידועה בארצות הברית) וחיבר את הקונסולה לאות הטלוויזיה בכבלים, שהיה עדיף לאין שיעור על אות הטלפון.

בעת הפעלת המערכת הופיע תפריט ובו עשרות משחקים זמינים להורדה תוך מספר דקות ולשחק מיד. המלכוד היחיד? הזיכרון היה הפכפך: כאשר כיבית את הקונסולה, המשחק נעלם והיית צריך להוריד אותו שוב בסשן הבא.

אנחנו מדברים על תקופה שבה האינטרנט הביתי היה בחיתוליו. גישה בחיוג הייתה עדיין חדשה לרוב המשפחות, והורדת קובץ בודד במשקל של כמה מגה-בייט עשויה להימשך שעות. למרות זאת, סגה כבר הפיצה משחקים שלמים באופן דיגיטלי.

זה היה פשוט מרשים עבור 1994.

חנות וידאו בתוך המגה דרייב

תמורת תשלום חודשי קבוע – שהיה בסביבות 15 דולר בארה"ב – הייתה לשחקן גישה לקטלוג מסתובב של כ-50 כותרים שהשתנו מדי חודש. הממשק היה הצגה בפני עצמה: תפריטים צבעוניים ודינמיים מחולקים לקטגוריות כמו פעולה, ספורט, אסטרטגיה ו-RPG.

המנוי יכל לבחור בחופשיות בין להיטים נהדרים מספריית Mega Drive. קלאסיקות כמו Sonic the Hedgehog, Streets of Rage 2, Golden Axe, Shining Force, Vectorman, Comix Zone ועוד רבים אחרים הופיעו באופן קבוע בשירות.

מעניינת עוד יותר הייתה האפשרות לנסות משחקים שאולי לעולם לא ישוחררו בשוק בצפון אמריקה, כפי שהיה במקרה של כותרי פולחן כגון Alien Soldier, Pulseman, Golden Axe III ו-Mega Man: The Wily Wars, הזמינים בצפון אמריקה דרך השירות.

היו גם הדגמות, אירועי קידום מכירות, ומדי פעם משחקים זמינים לפני השחרור הרשמי.

סופו של פרויקט בעל חזון

למרות החדשנות וההצלחה בקרב משתמשיו, שהגיע ליותר מ-250 אלף מנויים בתקופת הפופולריות הגדולה ביותר שלו, ערוץ סגה נתקל בכמה בעיות שאי אפשר היה להתגבר עליהן.

השירות הושק כאשר עידן ה-16 סיביות כבר הראה סימני עייפות. בין השנים 1994 ל-1995, זרקור השוק החל להפנות לדור החדש של קונסולות CD-ROM, בראשות העולה החדשה פלייסטיישן וסגה סטורן עצמה. בנוסף, כיסוי טלוויזיה בכבלים דו-כיווני (נדרש עבור השירות) היה מוגבל וההתקנה הראשונית הייתה לעיתים קרובות יקרה, והרחיקה את הציבור הרחב.

ערוץ סגה סיים את שידוריו באמצע 1998 והותיר אחריו בסיס נאמן של יתומים ומורשת שאין עליה עוררין. הוא לא רק התריס נגד המגבלות הטכניות של זמנו, אלא גם צייר מפה של המכרה שתעשיית המשחקים תחקור באמת רק שני עשורים מאוחר יותר. לפני שהסטרימינג הפך לחוק, לסגה כבר היה ערוץ העתיד.

המורשת של ערוץ סגה, שבמשך עשרות שנים נראה היה שנועד לחיות רק בזיכרונותיהם של גיימרים, זכתה לפרק היסטורי של שימור ב-2025.

א הקרן להיסטוריה של משחקי וידאו (VGHF) ביצעה הצלה מונומנטלית על ידי שחרור של יותר מ-140 ROM של השירות, החל מתפריטים אינטראקטיביים ואבות טיפוס ועד משחקים שלמים והדגמה נדירה מאוד של דפדפן אינטרנט עבור ה-Sega Genesis.

בין האוצרות הגדולים ביותר של יוזמה זו ניתן למצוא גרסאות בלעדיות של Garfield: Caught in the Act – The Lost Levels ו-The Flinststones, כותרים שהקהילה חשבה שהם אבודים לנצח.