מונה חליל, שומרת צבי ים, נהרגה בתקיפה ישראלית בלבנון

כשהמלחמה הגיעה שוב ללבנון, מונה חליל סירבה לנטוש את ביתה האהוב על חוף הים או את צבי הים בסכנת הכחדה שעליה הקדישה את חייה להגן.

במהלך הסכסוך האחרון בין ישראל לחיזבאללה ב-2024, פעילת הסביבה נמלטה בעל כורחה מנכסיה בכפר אל-מנצורי שבדרום לבנון, המשמש כאזור שימור ימי, ומצאה מקלט בביירות.

חבריה מספרים שהיא התרעמה על כל שנייה שגירשו אותה מביתה. אז כשהמלחמה החלה מחדש במרץ, חליל נשאר במקום.

היא מתה ביום שישי מפצעים שנגרמו בתקיפה ישראלית בביתה בתחילת החודש. היא הייתה בת 76.

"היא בחרה את גורלה", אמר אסד סרחל, חברו של חליל ועמיתו לשימור. כפי שזה קורה מארח Nil Köksal. "היא רצתה למות שם, והיא עשתה זאת".

"אדם של אחד למיליארד"

ב-4 ביוני פגעה תקיפה ישראלית בביתו של חליל. העוזרת שלה, אישה אתיופית, מתאוששת מכוויות, לפי הגרדיאן. אבל חליל נכנעה לפצעיה בבית חולים בביירות.

בהודעת צבא ההגנה לישראל (צה"ל) נמסר כי חליל "לא הייתה מטרה" וכי "לא ידוע על תקיפה של צה"ל בה היא נפצעה.

היא הוסיפה כי שביתות נערכו באזור לאחר הוצאת אזהרות פינוי והיא "מצטערת מאוד על כל פגיעה שנגרמה לאזרחים".

לפי משרד הבריאות של לבנון, עוד יותר מ-4,000 בני אדם נהרגו בתקיפות ישראליות מאז החלה מלחמת ישראל-חיזבאללה האחרונה במרץ.

אלימות מסוימת נמשכה מאז הושגה הפסקת אש שברירית בשבת.

חליל, אזרח יליד ניגריה של לבנון והולנד, בילה יותר משני עשורים בהגנה על צבי ים לאורך קו החוף של אל-מנצורי.

בשנת 2000, היא ובן זוגה, חביבה פאיד, הפכו את הרכוש שירשה מסבתה למפלט של חוצץ וצבי ים ירוקים בסכנת הכחדה. הם גם הסבו את ביתה, "הבית הכתום", לינה לינה וארוחת בוקר לתיירות אקולוגית, ולמגרש אימונים למתנדבים המתעדים פעילות קינון לאורך החוף.

בכל עונת קינון, חליל והמתנדבים היו מפטרלים בחוף הים בלילה, מסמנים מסלולים טריים בחול ומעבירים קנים פגיעים הרחק מפעילות אנושית ומזיהום אור חופי.

במהלך עונת הקינון של הקיץ, היא ארגנה עבור מבקרים תצפיות בקיעת צבי ים.

"אני חושב שהיא אדם של אחד למיליארד", אמר סרחל, מייסד שותף של החברה להגנת הטבע בלבנון. "מלחמה היא אכזרית."

השפעה עצומה על שומרי שימור

סרחל אומר שכאשר פגש את חליל לראשונה ב-2006, היא נזהרה ממנו וחוסר אמון בארגונים.

"היא לא כל כך אהבה אותי," הוא אמר בצחקוק.

המטרה שלו הייתה לשכנע אותה לשלב איתו כוחות כדי להפוך את הנכס שלה על החוף a himaסוג של אזור שימור מבוסס קהילה עם שורשים באסלאם.

"אמרתי לה שיום אחד כולנו נעזוב, כך או כך, ומי יגן על צבי הים האלה שאתה מגן עליהם כל כך ביוקר?" הוא אמר. "אני חושב שזה הדהד."

הוא מספר שהוא זוכר שנשאר ער לילה אחד ושוחח עם חליל עד 4 לפנות בוקר, אז היא חשפה שהיא התאהבה בצבי ים לאחר מות בנה.

הוא מספר שהיא אמרה לו שכל צב שראתה מזכיר לה את הילד שלה, והיא רצתה להקדיש לו את מפעל חייה. סרחל אומר שהוא הבטיח לעזור לזה לקרות.

"אני חושב שזה הזמן שבו הפכנו לחברים", אמר.

באותה שנה נוצרה הימה קולילה-מנצורי, שמגינה על שבעה קילומטרים של קו חוף בדרום לבנון על פי חוק.

הידיעה על מותה של חליל גררה שפך של צער ממי שעבדו איתה לאורך השנים, שרבים מהם התאספו בביירות ביום ראשון כדי להתאבל עליה.

ביניהם הייתה העיתונאית והפעילה הסביבתית פאדיה ג'ומעה, שפגשה את חליל ב-2016 בזמן שחקרה צבי ים בלבנון ואז החליטה להתנדב בפרויקט בית התפוז שלה.

"הקשר הזה לא הסתפק בהיותו מערכת יחסים בהתנדבות", אמר ג'ומא. "מונה הפכה לאמא שלנו."

ג'וני באקליני, עוד מתנדב לשעבר בבית הכתום, הסכים.

"[She] התייחסה אלינו, תומכי השימור, כמו הילדים שלה", אמר. "זה מרגיש בלתי אפשרי לתאר את ההשפעה שהיתה למונה באופן אישי עליי ועל כל כך הרבה חוקרי טבע צעירים אחרים".

סרחל אומר שהשפעתו של חליל תורגש למרחקים לדורות הבאים. לדבריו, חימה קולילה-מנצורי היא ביתם של אוכלוסיה מגוונת של ציפורים נודדות וחיי מרלין, כולל הצבים האהובים של חליל.

בזכות חליל, הוא אומר, "אנחנו יודעים שלצבים תמיד יהיה לאן לחזור הביתה".