איראן נגד בלגיה: ב"טהאנג'לס" של לוס אנג'לס, המונדיאל מכביד על אלו שברחו
איראן אמורה להתחרות במשחק השני שלה במונדיאל 2026 בלוס אנג'לס היום אחר הצהריים מול בלגיה, ימים ספורים לאחר שממשלות איראן וארה"ב חתם על עסקה לסיים את המלחמה בת חודשים.
צוות מלי – "נבחרת לאומית" בשפה הפרסית הפרסית – השוותה ביום שני במשחקה הראשון בטורניר מול ניו זילנד. מאות הפגינו מחוץ לאצטדיון SoFi בלוס אנג'לס באותו יום, והדגישו עד כמה המשחק היה קשור לסערה הפוליטית בבית.
"אני לא חושב שזה אי פעם היה טעון כל כך פוליטית", אמר אמיר אוהבסיון בימים שלאחר פתיחת מונדיאל 2026 של איראן. הוא עזב את איראן ללוס אנג'לס כילד זמן קצר לפני מהפכת 1979.
"זה אפילו יותר חזק עכשיו בגלל המלחמה נגד איראן".
זהו ה פעם ראשונה בהיסטוריה של המונדיאל שמדינה מארחת הייתה במלחמה עם מדינה מתאימה. מיד לאחר המשחק הראשון, השחקנים היו הוזמן מחוץ לארה"ב ובחזרה לבסיס האימונים שלהם במקסיקו, למרות שתכננו לבלות את הלילה בקליפורניה כדי להתאושש. מאמנם כינה את הנבחרת "אולי המדוכאת ביותר במונדיאל".
לפיפ"א יש אָסוּר הדגל שלפני המהפכה והלבוש הנלווה מאצטדיוני המונדיאל, אבל אוהבסיון מעריך שמאות אנשים הגניבו אותם בכל מקרה למשחק ביום שני.
עיניים מכל העולם נשואות למונדיאל ולמלחמה, ויש הרבה מה לעבד על פי הערכות, 230,000 איראנים חיים בלוס אנג'לס וסביבתה
בימים שבין שני המשחקים, רבים מבני הפזורה האיראנית התאספו כדי להרהר בשכונת ווסטווד במערב לוס אנג'לס, הידועה יותר בשם "טהראנג'לס".
הבדלי דורות בטהראנג'לס
Tehrangeles ממוקם בערך 15 קילומטרים מאצטדיון SoFi, בצד המערבי של העיר.
זהו המרכז האיראני של לוס אנג'לס, ביתם של עשרות עסקים בבעלות פרסית, שרבים מהם מסומנים בשלטים באנגלית ובפרסית. בחלק מחלונות הראווה תלוי דגל האריה והשמש גבוה, שהיה דגל המדינה לפני המהפכה האסלאמית וכיום נחשב לסמל של התנגדות למשטר.
טהראנג'לס, המכונה גם איראן הקטנה או פרס הקטנה, שקט. אבל יש כיסים מסוימים בשכונה שבהם מתאספים האיראנים על אוכל ותה.
השבוע, המונדיאל עומד במרכזן של שיחות רבות, והקהילה חלוקה בשאלה האם הם מריעים בעד או נגד צוות מלי.
יש הרואים בצוות זרוע של המדינה, שכן הרג אלפים של מתנגדים מאז המהפכה האסלאמית. אחרים מפרידים בין הספורט לפוליטיקה וגאים לראות את שמה של ארצם על הבמה העולמית. יש גם כאלה שתומכים במשטר, ומופיעים ל-SoFi עם דגלי הרפובליקה האסלאמית.
לבוש חולצת טריקו "Free Iran" עוזר לאביו הקשיש להגיע לשולחן פינתי בפטיו של סטארבקס בשדרות ווסטווד לבילוי השבועי שלהם, הפעם בליווי בנו של אוהבסיון ברוש.
אוהבסיון אמר שהוא לא שש להשתתף במשחק ביום שני לאור הסערה הפוליטית בבית, אבל הוא לא יכול היה לדחות כרטיס חינם מדודו.
"פשוט הסתכלתי על זה כרגע בהיסטוריה, שבו מעניין להיות חלק מזה. היו לי רגשות מעורבים, אבל אני לא מתחרט שהלכתי", אמר כותב התסריט הידוע ביותר מהסרט ג'ימי ווסטווד: גיבור אמריקה.
אוהבסיון מתגורר בלוס אנג'לס כבר 48 שנים. הוא אמר שמשפחתו לא התכוונה לשתול שורשים קבועים בארה"ב – הם באו להימלט באופן זמני מההתקוממויות עד שהאי השקט יירגע.
אבל המצב התדרדר. הם מעולם לא חזרו. לאהבסיון כבר אין משפחה בבית, אבל יש לו זיכרונות נעימים מאיראן ועדיין אכפת לו מאוד מהמדינה שבה גדל.
החוויה הזו, לדבריו, אומרת שהוא רואה את המונדיאל הזה אחרת מאשר ברוש בן ה-21, שנולד בלוס אנג'לס.
ברוש צפה במשחק של יום שני בביתו של חבר. הסטודנט מ-UCLA אמר שהפוליטיקה מאחורי המשחק הייתה נושא חשוב בלוס אנג'לס, לאור האוכלוסייה האיראנית המסיבית.
אבל ברגע שצוות מלי עלתה למגרש, ברוש התמקדה אך ורק בספורט.
"זה פשוט הרגיש כמו לראות משחק רגיל", אמר ברוש. "בהיותי פרסי, הרגשתי שאני רוצה לשרת את הקבוצה שלי".
מחרימים את המשחקים
לא כל האיראנים באל.איי שמים לב למונדיאל. כמה אנשים בטהראנג'לס אמרו ל-CBC שלא אכפת להם מספורט ולכן הם לא יתכוונו לשום משחק, ללא קשר לרגשותיהם לגבי המלחמה והמשטר.
ואז יש מי שמסרב לראות את המשחקים במחאה שקטה.
רוזבה פרהניפור, דמות מוכרת באזור, היא אחת מאותם אנשים. הוא אמר שהוא נמלט מגזר דין מוות באיראן לאחר שעזר להוביל את מרד הסטודנטים ב-1999 והתיישב באל.איי כפליט פוליטי. הוא הכיר את אשתו בטהראנג'לס, וכיום יש להם בן בן שמונה, דמאוואנד, הקרוי על שם ההר המפורסם באיראן.
פארהניפור מחזיקה בשתי מסעדות בשכונה – Mary & Robb's Westwood Cafe ו- Delphi Greek – והוא מנכ"ל לשכת המסחר של ווסט לוס אנג'לס.
"אני לא מתכוון לצפות. אני לא יכול להתמודד עם לראות את דגל הרפובליקה האסלאמית. אני לא יכול לסבול את ההמנון הלאומי", אמר פרהניפור.
"אני לא נגד השחקנים, הספורטאים. אני חושב, בנפרד, הם טובים… אבל כשיש להם את החולצות של המשטר והדגל על המדים, אני לא מעריץ שלהם. סוף הסיפור".
לחץ הייצוג
חוקר אחד מהפזורה האיראנית אומר שהלחץ גבוה מאחורי המונדיאל הזה, ולא רק עבור נבחרת איראן, שמעולם לא עברה את שלב הבתים.
איימי מאלק, פרופסור חבר לאנתרופולוגיה ולימודים אמריקאים בקולג' של וויליאם ומרי בווירג'יניה, אמרה שזה גם לחץ רב על אלה שעזבו את איראן.
הספר שלה, תרבות מעבר למדינה: אסטרטגיות של הכללה בתפוצות האיראני העולמית, בוחן חברות איראניות בלוס אנג'לס, טורונטו ושטוקהולם.
"כקהילות גלותיות, אנחנו תמיד חושבים על האופן שבו אנחנו מיוצגים בפני החברות שאנו חיים בהן, זה כלפי זה, כלפי אהובינו באיראן", אמר מאלק.
"בקנה מידה זה, כשהעולם מסתכל, מהו המסר שאנו רוצים להעביר? מהו הייצוג שאנו רוצים לקבל?
"המסר הזה הוא לא תמיד זהה."