לאחר הפגנות קטלניות, נשים איראניות נוספות בוחרות להתנגד לחוק החיג'אב למרות הסכנות
"כי זו איראן. ואני חייב לגור כאן".
זה היה ההסבר שהציעה צעירה בטהראן מוקדם יותר השבוע כשנשאלה מדוע סירבה לקיים ראיון אנונימי, אודיו בלבד, עם עיתונאי CBC News מחו"ל.
עם זאת, מה שהיא לא פחדה לעשות היה להתעסק בעניינים שלה – במקרה הזה, לעשות קניות בבזאר הגדול של העיר – בלי ללבוש כיסוי ראש.
או, אם היא פחדה, היא לא נתנה לזה לעצור אותה.
יותר ויותר נשים באיראן מתריסות בשנים האחרונות בכללי כיסוי הראש הנוקשים של הרפובליקה האסלאמית למרות הסיכון של קנסות, מעצרים ואפילו מאסר בגין אי ציות לחוק שהיה חובה באיראן מאז המהפכה האיראנית של 1979.
אפשר היה לצפות כי הדיכוי האלים של כוחות הביטחון האיראניים נגד מפגינים הדורשים שינוי במהלך מחאת הרחוב האדירה של ינואר היה שם קץ למעשי ההתרסה הללו. אבל אם כבר, נראה שזה נתן להם תנופה גדולה עוד יותר.
ההפגנות החלו בסוף דצמבר 2025 כאשר בעלי חנויות פתחו בשביתה כשהמטבע האיראני קרס. עד מהרה הצטרפו אליהם איראנים שדרשו להפסיק את הרפובליקה האסלאמית ועשרות שנים של דיכוי.
"אנשים רבים נהרגו רק כדי שלבנות תהיה חופש מהסוג שהן רוצות במדינה", אמר ברן, סטודנט בן 17 שגם לא לבש מטפחת בעת קניות בבזאר.
"המטרה העיקרית שלנו [in protesting] לא מוגבל רק למה שהיינו רוצים ללבוש", אמרה. "המטרה העיקרית שלנו היא שהמצב הכלכלי של המדינה ישתפר".
כמו רוב האיראנים האחרים ששוחחו עם חדשות CBC, היא ביקשה שלא להשתמש בשמה המלא מחשש להשלכות.
בהודעה בלעדית בקנדה, חדשות CBC מדווחת מאיראן באישור הממשלה. היא מטילה הגבלות על עיתונאים בינלאומיים; עם זאת, הם לא בודקים את החומר שלנו לפני שהוא מתפרסם או משודר.
איראנים רבים מקווים שכן מזכר הבנות שנחתמו על ידי וושינגטון וטהראן השבוע יובילו למשא ומתן מוצלח לשלום ויביא לצמיחה ויציבות נחוצים עבור איראן לאחר שנים של בידוד ועשרות שנים של סנקציות בראשות ארה"ב.
הסכם ארה"ב-איראן הושג, אך נותרה ספקנות באיראן אם הוא יחזיק. מרגרט אוונס מ-CBC מדווחת מטהראן.
אבל יש חוסר אמון נרחב בנשיא ארה"ב דונלד טראמפ. שתי המלחמות שהוא וישראל פתחו נגד איראן בשנה האחרונה – בכל פעם כשהן מעורבות לכאורה במשא ומתן – הזינו ספקנות לגבי כל עסקה.
לאלו המתנגדים למשטר האוטוריטרי של איראן, יש תחושה שהמלחמה והשיחות לסיום האפילו וערערו את הקורבנות שהאיראנים הקריבו בינואר.
מציאת השראה ב"אומץ הנשים האיראניות"
מהיאר יגנה, בת 16, אומרת שההשתתפות בהפגנות שבהן נהרגו כמה מחבריה לכיתה הותירה בה תחושה שאין לה מה להפסיד.
מבין האנשים ש-CBC News ראיינה, היא הייתה היחידה שלא פחדה למסור את שמה המלא.
"אני חושבת שאם אני הולכת לחיות את השניות האחרונות של חיי, אני רוצה לחיות את זה כמו שאני רוצה", אמרה.
"וזה קשור לאומץ של נשים איראניות, שעדיין מתמודדות עם ממשלה דיקטטורית בכל אמצעי".
ההפגנות של ינואר הגיעו קצת יותר משלוש שנים אחרי תנועת אישה, חיים, חופשבעקבות מותו של מחסה אמיני. בת ה-22, שנעצרה בגין לבישה לא נכונה של החיג'אב שלה, מת במעצר המשטרה בספטמבר 2022.
בפיגוע בעקבות מותה, יותר מ-500 בני אדם נהרגו על ידי כוחות הביטחון האיראניים, על פי ארגון זכויות האדם של איראן ללא מטרות רווח.
בהודעה בלעדית בקנדה, ה-CBC קיבל אישור נדיר לדווח מאיראן. הממשלה שם מטילה הגבלות על עיתונאים בינלאומיים אבל לא בודקת את החומר שלנו. הכתבת הבינלאומית הבכירה של חדשות CBC, מרגרט אוונס, אומרת שרבים באזור מודאגים מהחזרה הפוטנציאלית של מלחמה בקנה מידה מלא.
השאיפות השונות של איראן
בטיול של חדשות CBC לטהראן במאי 2025, עיתונאים ראו הרבה נשים ממשיכות להתריס נגד האיסור אבל לא במספרים שהם היום ולא בערים רבות. ניתן לראות יותר נשים נוהגות גם בקטנועים או בווספות, דבר נדיר עד כה.
זה בולט על אחת כמה וכמה בשכונות שבהן אלה שתומכים בשליטי הדת של איראן קיימו כמעט הפגנות ליליות לתמיכה בממשלה ונגד ארה"ב וישראל, כאשר נשים רבות בקהל לובשות צ'דור מלא – בגד דמוי צעיף המכסה את הראש והגוף.
השאיפות השונות הללו בחברה האיראנית הפכו למתחות עוד יותר כאשר איראן וארה"ב יוצאות ל-60 יום של משא ומתן שמטרתו לקבוע שלום קבע.
"תומכי הממשלה, אלה שמסתובבים ברחובות, נחיה טוב יותר אם הם יעזבו", אמרה אישה אחת שצעדה עם קבוצת חברים בשכונת טאג'ריש באותו לילה בה הפגנה פרו-ממשלתית. איש מהם לא חבש כיסויי ראש.
"אין להם זמן לדאוג לנשים שלובשות חיג'אב", אמרה אחת הנשים, בהתייחסה למשטרה הדתית ולשאר כוחות הביטחון שהציעה שהם עסוקים בעניינים אחרים בימים אלה.
"הם נתנו לנו לצאת לחופשי כדי שלא נפגין", אמר אחר. "הם לא רוצים שאנשים ילכו לרחוב. הם לא רוצים שאנשים ירימו את קולם".
אבל כשנשאלו אם הן יהיו מוכנות להצטלם, הנשים כולן סירבו ואמרו שהן גם לא רוצות למסור את שמותיהן למען ביטחונן.
"מה אם [the police] תופיע בדלת שלנו באמצע הלילה ותעצור אותנו", שאלה אישה אחת.
"עצרו אותי בעצמי על [hijab impropriety]," אמר אחר. "כי משטרת המוסר צילמה אותי. בגלל זה אני לא רוצה שתצלם אותנו".
איראן נקטה בשנים האחרונות טכניקות ניטור מתוחכמות יותר, תוך שימוש במצלמות תנועה כדי לזהות נשים במכוניות שאינן עוטות כיסוי ראש ושלחה כרטיסים אוטומטיים לכתובות של בעלי לוחיות הרישוי.
אנשים מוזמנים גם ליידע את שכניהם על כל הפרה שהם עדים להם.
בבלעדיות בקנדה, ה-CBC קיבל אישור לדווח מאיראן. הממשלה שם מטילה הגבלות על עיתונאים בינלאומיים אבל לא בודקת את החומר שלנו. הכתבת הבינלאומית הבכירה של חדשות CBC, מרגרט אוונס, לוקחת את הצופים לעצרת פרו-ממשלתית בטהרן.
התרסה בקוד הלבוש הקשורה להפגנות ינואר
"אני פשוט עונדת את הצעיף על הצוואר שלי כדי להישאר על הצד הבטוח אם משהו יקרה", אמרה אישה מבוגרת ליד כיכר טאג'ריש ביום אחר.
כך, היא אמרה, היא תוכל למשוך אותו מעל ראשה "אם משהו יקרה".
"לכל רחוב יש תרבות משלו ואנשים כאן קצת יותר שמרנים, אז זה הסמל המקסימלי של מחאה שאתה יכול להציג", אמרה בהתייחסה לראשה החשוף. "אבל אם אתה הולך ל [wealthier] שכונות, תראה יותר אנשים מפגינים בדרכם שלהם".
האישה, שגם ביקשה שלא להשתמש בשמה מטעמי בטיחות, אמרה שהמספר הגדול יותר של נשים שמתעלמות מקוד הלבוש הדתי קשור ישירות להפגנות בינואר.
"אנשים החליטו לא ללבוש את החיג'אב יותר ומתייצב נגדו".
היא תיארה רגשות מעורבים לגבי הסכם ארה"ב-איראן.
"אנחנו מקווים שיהיה טוב. אנחנו רוצים ממשלה טובה ואנחנו רוצים שהם יהיו אחראים על ההרג ההמוני [on Jan. 8 and 9]. אנחנו רוצים שלאנשים יהיה סוף סוף שלום וביטחון ושהמדינה שלנו תהפוך כמו מדינות אחרות".
השלטונות מכחישים הפגנות הקשורות לאי שביעות רצון המונית
ממשלת איראן הכירה במותם של יותר מ-3,000 בני אדם במהלך הפגנות ינואר, כולל אזרחים ואנשי כוחות הביטחון. ארגוני זכויות אדם מעריכים את המספר גבוה בהרבה, כאשר אנשים רבים עדיין נעדרים או לא ידועים.
סוכנות הידיעות Human Rights Activists, שבסיסה בניו יורק, אומרת שהיא אימתה זאת 7,007 בני אדם נהרגובעוד 11,000 מקרים נוספים נחקרים.
אמנסטי אינטרנשיונל אמר ל-CBC News כי הקבוצה "בטוחה בצער" שאלפים נהרגו תוך פחות מ-48 שעות בין ה-8 ל-9 בינואר.
הרשויות האיראניות מסרבות להכיר בכך שההפגנות – הגדולות ביותר באיראן מזה כמה עשורים – היו תוצר של חוסר שביעות רצון המונית.
"הייתי עד לכל האירועים האלה ממרחק קרוב", אמר אברהים רזאי, דובר הוועדה לביטחון לאומי של הפרלמנט האיראני, בראיון ל-CBC News.
"אלה לא היו מחאות, אלה היו הפיכה. ויש הרבה עדויות שמצביעות על כך שארה"ב וישראל נתנו נשק לגורמים שלהן ולאנשים מסוימים כדי להגדיל את מספר ההרוגים באותם אירועים".
הפסקת האש לא הפסיקה את הפחד מהמשטר
האישה המבוגרת ליד כיכר טאג'ריש אמרה שאחד הפחדים הגדולים שלה הוא שאנשים במדינות אחרות, כולל קנדה, לא הבינו את הטראומה שאיראן סבלה, הן מהפצצות אמריקאיות וישראליות והן ממשטר שהיא חוששת שעלול להפוך לדיכוי אפילו יותר מהקודם.
"זה עצוב שהמשטר עדיין שם ועם כל הקשיים שהוא עושה לאנשים וכל האיומים שהוא מטיל על אנשים", אמרה.
"[Those outside Iran] רק לחשוב שעכשיו כשיש הפסקת אש יהיה משא ומתן והכל בסדר ובסדר, וזה לא המקרה. אם תדבר עם הרבה אנשים תבין שהרבה מהם נגד המשטר. בגלל החשש מפעולות תגמול הם לא מוכנים להביע את דעתם בחופשיות".
זו תחושה ששותפה למהיאר יגנה, המפגין בן ה-16.
"אם אנחנו לובשים בגדים צבעוניים, אם אנחנו צוחקים, זה לא סימן שאנחנו מאושרים ואין לנו בעיה עם כלום", אמרה. "זה פשוט שאנחנו לומדים לשרוד את התנאים הקשים האלה".