המלחמה של טראמפ באיראן שינתה את המזרח התיכון לנצח. זה פשוט יכול היה לשנות גם את צורתה של אירופה

בין אם הסכם בין ארה"ב לאיראן קרוב ובין אם לאו, אנו יכולים להיות בטוחים שהמזרח התיכון השתנה לנצח, ואיתו גם הפוליטיקה של הנפט.

השד יצא מהבקבוק. לאיראן יש את היכולת, עכשיו ובעתיד, לסגור את אספקת הנפט, הגז הטבעי הנוזלי ומוצרים חיוניים שמקורם בנפט כמו דלק סילוני ודשן, דרך נתיב השילוח הפחמימני החשוב בעולם, המפרץ הפרסי.

גם אם התנועה הרגילה תתחדש בעוד חודש בערך כפי שציינו המולות, האיום על הסחר העולמי נותר בעינו – כפי שבעלי ספנות, חברות ביטוח וכלכלות רעבות ברחבי העולם יודעים היטב.

זו הסיבה, הרחק מהסיקור החדשותי היומי של פיצוצים וכדורים, דיפלומטים ומהנדסים עובדים שעות נוספות כדי למצוא דרכים חלופיות להובלת נפט מסעודיה, איראן, עיראק ומדינות איחוד האמירויות הערביות.

כשהמפרץ הפרסי עדיין חסום, תשומת הלב מופנית למזרח הים התיכון, לפתחה של אירופה ולציר בין אירופה לאסיה

וזו הסיבה שתשומת הלב פונה למזרח הים התיכון, סף דלת אירופה וציר בין מערב למזרח. אסיה הקטנה היא ללא ספק נקודת המפנה הגיאו-פוליטית של העולם עצמו.

עם ייצוא הנפט דרך המפרץ חסום כעת על ידי סגירת מיצר הורמוז על ידי איראן, סעודיה פנתה לצינור העובר מערבה על פני המדבר לחוף הים האדום. שם נשאב הנפט על גבי מיכליות לכיוון תעלת סואץ לפורט סעיד – במזרח הים התיכון.

ישנם גם צינורות אחרים המחברים בין מדינות המפרץ היריבות – איראן, עיראק, כווית – עם נמלי הים התיכון.

אלה עוברים יבשתי דרך טורקיה, שהתשתית שלה גם שואבת נפט וגז משדות קזחסטן, אזרבייג'ן וטורקמניסטן – שלוש מדינות טורקיות שיכולות למנות את עצמן כמנצחות מהסכסוך הנוכחי.

כמו טורקיה עצמה. קריטי מבחינה גיאוגרפית – הנקודה בה נפגשות רוסיה, אירופה ואסיה – טורקיה ממנפת גם את מעמדה הדיפלומטי: חברה בנאט"ו שמתהדרת ביחסים טובים עם אמריקה אך מקיימת קשרים עם מוסקבה וטהראן.

טורקיה היא שחקנית מפתח בבניית נתיב סחר חדש מזרח-מערבי נוסף, מה שנקרא פרוזדור התיכון, דרך ארמניה ואזרבייג'ן אשר בסופו של דבר יחבר מפעלים סיניים עם נמלים טורקיים והשווקים המערביים – תוך הימנעות מהשפעה של רוסיה ורוסיה.

רוסיה שמרה היסטורית על אחיזה הדוקה בסחר המתנהל דרך הקווקז. הפלישה של פוטין לאוקראינה ונסיגת הכוחות מהאזור שמה קץ לכך.

אספקת האנרגיה תלך כמובן בכיוון ההפוך – מהמפרץ והמזרח הקרוב, לאסיה ולשווקים הרעבים באסיה.

צינור באקו-טביליסי-צ'יהאן (BTC) במסוף הנפט הגולמי צ'יהאן ליד עיר החוף הדרומית של טורקיה אדנה. המקשר בין אזרבייג'ן, גאורגיה וטורקיה, נתפס על ידי המערב כחוליית נפט חשובה ביותר אשר משחררת את ההשפעה הרוסית על היצוא מהים הכספי.

מפה המציגה את הספנות הלכודות במפרץ הפרסי. המלחמה הוכיחה שאיראן יכולה לסגור נתיבי שיט דרך מיצר הורמוז – ובעתיד

לא פלא שטורקיה מקדמת את המסדרון התיכון כאלטרנטיבה של מיצר הורמוז.

ואין פלא שאנקרה מרגישה בטוחה בכל מה שקשור לעמידה על הבמה העולמית. בשבוע הקרוב יראה הפרלמנט הטורקי מעגן את מדיניותו המתרחבת מאווי ואטן – או המולדת הכחולה – כחוק לאומי, שלפיו טורקיה טוענת לריבונות על חלק גדול מהים האגאי ומזרח הים התיכון.

לאנקרה יש שליטה רשמית על מעט מאוד מים כיום למרות 1000 ק"מ של קו חוף הים התיכון.

אין ספק שיהיה עימות דיפלומטי נפיץ עם יוון – שתובעת את רוב האזור השנוי במחלוקת – והאיחוד האירופי על כך.

כן העובדות בשטח ברורות מאוד.

פלישת פוטין לאוקראינה ולאחר מכן הפצצת טראמפ על איראן חשפו את האיחוד האירופי כפגיע מבחינה גיאופוליטית – כלומר תלוי חסר תקנה באחרים בשל הנפט והחימוש שלו. טורקיה היא כבר שחקן משמעותי בשני התחומים.

אז, בהחלט יכול להיות ש"הטיול הקטן" של טראמפ יעצב מחדש לא רק את המזרח התיכון, אלא גם את אירופה.