ונצואלה בקו החזית של הקלה ברעידת אדמה: "הכל זה אלתור"
המוות נמצא בכל מקום בפלאיה גרנדה, שכונת חוף בקאטיה דל מאר, עיר במדינת לה גואיירה בוונצואלה, שנחרבה ברעידות אדמה גב אל גב של יום רביעי, אומר רובר חאבייר, שבילה את היומיים האחרונים בחיפוש אחר ניצולים וגופות.
חוויאר, מוזיקאי שמנגן קרן צרפתית, אומר שהוא נתקל ביותר מתריסר גופות שלא נתבעו ביום שישי ברדיוס של 300 מטר – לא הרחק ממלון מריוט המקומי שבו הוא וקבוצת רופאים, פרמדיקים ומתנדבים הקימו מחנה בסיס בעיר, השוכן לאורך הים הקריבי, כ-30 ק"מ צפונית לקראקס.
"יש להם [dug out] הרבה יותר אנשים", אמר בראיון טלפוני ל-CBC News.
"כל העיר מדיפה ריח של ריקבון… זה מריח כמו מוות."
מניין ההרוגים הרשמי ממשיך לעלות בעקבות רעידות האדמה הרצופות של יום רביעי שרשמו בעוצמה של 7.2 ו-7.5, בהתאמה. הרשויות בוונצואלה אמרו ביום שישי כי 920 בני אדם אושרו מתים, עם 3,360 פצועים וכ-172 שנותרו לכודים.
רשימה שמתוחזקת על ידי אתר אינטרנט שנוצר כדי להביא דיווחים על נעדרים בהמונים גדלה ליותר מ-50,000 שמות.
ויסנטה וילארואל, מחוקק פדרלי לשעבר מהעיר לה גוארה, אמר כי תגובת הממשלה הייתה אקראית וכי האוכלוסייה האזרחית לקחה על כתפיה את נטל החילוץ וההחלמה בידיים חשופות, מרים ואתים.
וילארואל אמר שהוא נסע על אופנוע לשני אזורים של מדינת לה גוואירה בשם Carballeda ו-Macuto שנהרסו לחלוטין ברעידת האדמה. לדבריו, הוא ראה למעלה משני תריסר חלקים של מכונות כבדות עובדות ללא כל תיאום אמיתי.
"אין תכנון, הכל אלתור", אמר. "זו מדינה שחסרה בשירותי אבטחה לטיפול בסוג חירום כזה. לכבאים ולמגיבים הראשונים שלנו אין את הציוד המתאים".
סיוע עולמי מגיע, אומר הנשיא
וילארואל, שמקים מרכז תרומות בעירו, אמר כי ונצואלה זקוקה נואשות לעזרה בינלאומית.
נשיא ונצואלה דלסי רודריגס ביקר במקוטו ביום חמישי ואמר כי הסיוע הבינלאומי מגיע. צוותים ממקסיקו, אל סלבדור, צ'ילה, ספרד, שוויץ וקולומביה הגיעו כולם למדינה כדי לחזק את מאמצי החיפוש וההצלה. גם ארה"ב תורמת תמיכה בשטח.
מדינת לה גוארה ספגה אסון טבע גדול בשנת 1999 לאחר שסופות גשמים עזות גרמו להצפות ומפולות אדמה מסיביות שהרסו אלפי מבנים והותירו ספירת נפגעים שעלתה על 10,000.
וילארואל אמר שהוא מאמין שהנזק מרעידות האדמה הוא הרבה יותר גרוע.
תושבי ונצואלה באזורים שנמלטו מעוצמת רעידות האדמה השבוע התגייסו כדי לתמוך באזרחים אחרים.
חוויאר אמר שהוא היה ב-Barquisimeto, השוכנת כ-370 קילומטרים מערבית לבירה קראקס, והתכונן לטוס לספרד ביום רביעי לנגן בפסטיבל מוזיקה כשרעידת האדמה התרחשה.
אמנם נגרם נזק מינימלי בעיר הולדתו, אך עד מהרה התברר כי חלקים מהארץ ספגו נזקים קשים.
"חשבנו ששום דבר גרוע יותר לא יכול לקרות"
חוויאר אמר שהוא הצטרף לשיירה, שאורגנה על ידי חברת שירותי רפואה, עם שלושה אוטובוסים ושתי משאיות עמוסות באספקה שיצאה מברקוויסימטו ללה גוואירה ביום רביעי בלילה. לדבריו, הקבוצה כללה רופאים, פרמדיקים, אחיות ומתנדבים.
חוויאר אמר שהם עובדים עם אנשים מכל רחבי הארץ.
"עם כל מה שקרה לוונצואלה בשנים האחרונות, חשבנו ששום דבר גרוע יותר לא יכול לקרות", אמר.
"אבל מה שקרה הוא קטסטרופה אמיתית, טרגדיה".
שתי רעידות האדמה שפקדו את ונצואלה הותירו אלפי אנשים חסרי בית במדינה עם מערכת בריאות מתפוררת ושהרוב בה כבר חי בעוני, אומרת העיתונאית מריה דה לוס אנגלס גרטרול.
ונצואלה סבלה במשך יותר מעשור של טלטלות פוליטיות וקריסה כלכלית שהובילה מיליוני אנשים לעזוב את המדינה.
אנחל ברמודז, יוצר תוכן של מדיה חברתית ב-Barquisimeto, היה מעורב בפעולות תרומות ברחבי העיר מאז שהתרחשו רעידות האדמה. הוא אמר שהייתה שפע של תמיכה, כאשר אנשים עמדו בתור ברכבם כדי להעביר אספקה לקראקס, שסבלה גם מבניינים שקרסו בכמה שכונות.
"האדמה שלנו אצילה. כשאדם סובל, כולנו סובלים", אמר ברמודז.
"הוונצואלה עברו הרבה, אנחנו ההגדרה של חוסן".
Raquel Mercedes Contreras Manrique היא נשיאת מרכז הסטודנטים באוניברסיטת לוס אנדס בסן קריסטובל, עיר שנמצאת כ-800 קילומטרים דרומית מערבית לקראקס.
הסטודנט בשנה השלישית לרפואה ארגן מסע תרומות באוניברסיטה שהוביל עד כה לשתי מטענים של אספקה - כולל מזון, שמיכות, תרופות – למשלוח לקראקס ואזורים שנפגעו קשה.
"מה שמניע אותי להיות חלק מהתנועה הזו היא האמפתיה שאני חש כלפי כל תושבי ונצואלה שאיבדו את בתיהם, את משפחותיהם, את רצונם לחיות כי לא נותר להם כלום", אמר קונטרה מנריקה.
"אני חושב, כתושבי ונצואלה, יותר מתמיד, אנחנו מאוחדים מסיבות שונות. לרבים מאיתנו יש משפחות באזורים המושפעים, אחרים עושים את זה מתוך רצון לעזור, אבל בסופו של דבר הכל אותה מטרה".