סטיבן קינג חושב שסרט האימה הסמוי הזה משנת 2024 הוא אחד הטובים של המאה ה-21

סרטו של ג'יימס אשקרופט משנת 2024 "The Rule of Jenny Pen" הוא אחד מסרטי האימה היותר מטרידים של הבציר האחרון, אבל הוא לא מוכר במיוחד. בסרט מככב ג'פרי ראש בתפקיד סטפן מורטנסן, שופט קשוח ובריוני שסובל משבץ בתחילת הסיפור. כדי להחזיר לעצמו את היכולות הגופניות שלו, סטפן המריר הולך לבית אבות לקשישים, תהליך שהוא מתעב. הוא שונא את שותפו לחדר טוני גארפילד (ג'ורג' הנאר) ונחרד מכל השאר. סטפן אינו אדם אדיב או בעל ראש פתוח.

אבל הוא מראה טוב יותר מדייב קרילי (ג'ון ליטגו), תושב אחר. דייב נראה מבולבל וילדותי מול צוות הבית, שמתייחס אליו כאקסצנטרי ללא מזיק. הוא תמיד לובש בובה של בובת תינוק על היד, בובה שהוא קורא לה ג'ני פן. אבל בלילה, דייב מתגנב לחדרי השינה של אנשים שלא יכולים לצאת מהמיטה ומייסר אותם. הוא מעליב אותם, זורק עליהם שתן ומכריח אותם ללקק את ג'ני פן. לאחר מכן דייב מציין שאם הקורבנות שלו מתלוננים, הוא יכול פשוט לחזור למצב "זקן חסר מושג" ולהאשים נגדי את הקורבנות שלו בגניבה, מכיוון שהוא יכול בקלות לשתול חפצים גנובים על הקורבנות החולשים שלו. הוא בריון מהמדרגה הגבוהה ביותר, ומאוחר יותר מסתבר שדייב מתגורר בבית במשך עשרות שנים, לאחר שהתחיל בתור שוער.

דייב הוא נבל-על לגיטימי, לאחר שבנה לעצמו בית במקום בו הוא יכול להיות אכזרי ככל שירצה כלפי כל התושבים המבולבלים שהוא נתקל בו. הוא יודע בדיוק מתי ואיך להתעלל בקשישים. בסקר משנת 2025 עבור הניו יורק טיימססטיבן קינג רשם את "The Rule of Jenny Pen" כאחד הסרטים הטובים ביותר של המאה ה-21 עד כה.

מה שבטוח, "השלטון של ג'ני פן" הוא בחירה לא ברורה, אבל סטיבן קינג בבירור רצה לוודא שאנשים ישימו לב. שאר הסרטים ברשימה שלו זוכים כולם להכרה רחבה כקלאסיקה מודרנית, כולל "מיליון דולר בייבי" של קלינט איסטווד וחבריו זוכי האוסקר "היוצאים", "אופנהיימר" ו"אין ארץ לזקנים", יחד עם "הר ברוקבק", "בלאק הוק דאון", "ילדי גברים, איפה אתה?" הוא גם מנה את מותחן הזומבים הקוריאני "רכבת לבוסאן", שהגיע עד עכשיו לכל הגורהאונד הכי נלהב בעולם.

לעומת זאת, "השלטון של ג'ני פן" לרוב לא ידוע. זה בקושי יצא לאקרנים בארצות הברית, אבל קינג היה על המקרה שלו מיד. בפוסט שנמחק מאז 2024 בתאריך X/טוויטרקינג כתב:

"צפיתי באחד הסרטים הטובים ביותר שראיתי השנה. קוראים לו 'השלטון של ג'ני פן', ואני מפציר בכם לצפות בו כשהוא מופיע ב-Shudder. ג'פרי ראש מככב, עם ג'ון לית'גו כפסיכופט גריאטרי עם בובת יד רעה".

קינג, יש לציין, נולד ב-1947, ממש בין ג'ון לית'גו (1945) וג'פרי ראש (1951). יתכן שהוא התייחס ל"כלל ג'ני פן" כי הוא עוסק ישירות במצבם של אנשים ככל שהם מתבגרים. הרבה מהאימה של הסרט נובעת מכך שגופו של סטפן בגד בו. השבץ שלו משאיר אותו לא מסוגל לתקשר, והאינטליגנציה שלו כעת מתעלמת לחלוטין על ידי האנשים סביבו. מה גם שהתופעה של לא מאמינים באזרחים ותיקים היא אמיתית מדי. אם הם טוענים שהם עוברים התעללות, מטפל יכול פשוט למחוק זאת כדמנציה מוקדמת.

מה שעשוי להכות את הצופה בצורה הקשה ביותר ב"שלטון ג'ני פן" הוא תחושת העצב המכריעה שלו. יש אווירה של חוסר תועלת באוויר, שכן כל ניסיון לעמוד מול הדמות של דייב – וג'ני פן המצמררת – נכשל. אף אחד לא מאמין לקשישים, ומי שאינם מסוגלים פיזית להגן על עצמם רק צריכים לשכב בשקט ולקבל כל השפלה שפוקדת אותם. מה שמטריד את הסרט הוא ההשלכה שלו שכל מי שחי מספיק זמן יכול להידון לגורל הזה, כלומר לבלות את השנים האחרונות לחייו כשהוא מתייסר על ידי זקן מעוות שמקשקש כשהוא גורם לנו ללקק את הבובה שלו.

וכדי להפחית כל חשד: לא, ג'ני פן אף פעם לא מתעוררת לחיים בסרט. "השלטון של ג'ני פן" הוא לא סרט בובות קטלני כמו "M3GAN". דייב הוא הנבל האמיתי כאן, וג'ון לית'גו נותן הופעה נהדרת להחריד כמפלצת אפרורית – עם עדשות מגע כחולות ומצמררות – שאין לה דחף להפסיק להיות סדיסט. אני לא אחשוף איך הסרט מסתיים, אבל אני אגיד שהסיום שלו לא מרגיש קתרזי כמו שהייתם מקווים. יש רגע של ניצחון, אבל הוא מרגיז במקרה הטוב. הסרט, בסך הכל, עגום מאוד.

רוב המבקרים אהבו את "הכלל של ג'ני פן", כפי שמעיד על 72% הדירוג הביקורתי שלו ב- עגבניות רקובות. (נתתי את זה ביקורת חיוביתאני עצמי.) שימו לב, אף מבקר לא היה כל כך נועז לקרוא לזה אחד הסרטים הטובים ביותר של המאה ה-21 כמו שסטיבן קינג עשה, אבל זה בהחלט שווה בדיקה.