רוג'ר איברט שנא את הפלופ הזה משנות ה-90 שהיה בעצם מכת חייזרים

סרטו של סטיבן זומרס "Deep Rising" מ-1998 הגיע במהלך מיני-גל שנשכח כעת של סרטי מפלצות מקוריים מסוף שנות ה-90, שלא יצרו קלאסיקות אמיתיות אבל סיפקו כמה הסחות דעת מהנות. המגמה כללה גם כותרים כמו "לייק פלסיד" של סטיב מינר (כלומר הסרט שהחיה את הקריירה של בטי ווייט), "ים כחול עמוק" של רני הרלין, "השריד" של רון אנדרווד, "אנאקונדה" של לואיס יוסה, "עטלפים" של לואיס מורנו ו"מימי טורו" של גיירמו דל טורו. ביחד, זו הייתה הוכחה לכך שמפלצות היו מאוד באופנה בסוף שנות ה-90, אולי מונעת על ידי שינוי בטכנולוגיית אפקטים חזותיים שאפשרה לבעלי חיים כאלה להתממש בצורה חיה יותר.

"עלייה עמוקה" היה, על הנייר, שילוב של "מלתעות" ו"הרפתקאת פוסידון", והעמיד קבוצה של שכירי חרב הקשורים בספינה מול מפלצת ענקית דמוית תמנון. צוות השחקנים הציג מי זה-מי מרשים של שחקני אופי איתן, כולל קווין ג'יי אוקונור, ווס סטודי, קליף קרטיס, ג'ייסון פלמינג וג'ימון הונסו. הם הובלו על ידי האיש המוביל החתיך טריט וויליאמס, ופמקה יאנסן כפורץ דמוי אשת חתול בשם טריליאן.

יש יותר עלילה מזה, כמובן. שכירי החרב חדרו לספינה פגומה לכאורה, ארגונאוטיקה, בתקווה לבזוז את קמרונותיה ולהטביע אותה בטרפדות. עם זאת, הם נלכדים כאשר מפלצת הדיונון תוקפת. התיאוריה היא שהמפלצת היא למעשה אוטויה מפותחת מאוד, מין של תולעת פרהיסטורית.

המבקרים שנאו את "Deep Rising", ו רוג'ר אברט העניק לו רק כוכב וחצי. למרות שהוא דירג הרבה סרטים אחרים בצורה קשה יותר, "Deep Rising", עבור אברט, היה דוגמה מצוינת לסרט מפלצת נורא באמת. (גם הוא לא היה סרט אנטי מפלצות באופן כללי; להיפך, אברט העניק ל"מימיק" ציון כמעט מושלם בשנה שלפני כן.) הוא אפילו כלל את "Deep Rising" ב-" רשימה ידועה לשמצה של 2012 של הסרטים השנואים ביותר שלו. 14 שנים לאחר שחרורו, אברט עדיין כעס.

רוג'ר אברט פתח את הביקורת שלו בכך שציין ש"Deep Rising" חוזר על הנוסחה של "Alien" של רידלי סקוט, שהיה אז בן 19. הוא הוסיף שלמפלצת הסרט יש תזמון טוב מאוד, תמיד צצה ברגע הנכון ומפחידה את השורדים המתמעטים של הסרט, כולם לכודים בכלי סגור. אברט גם הבחין ש"Deep Rising" היה כל כך נגזר מסרטים אחרים אז עדכניים, עד שהוא התחיל לשאול אם בכירים בהוליווד צריכים לדבר יותר כדי להימנע מחידוש סרטים אחד של השני:

"ברגע שהנחש ב'אנקונדה' משחרר ניצול רירי מקרביו, אלא שהדיונון ב'Deep Rising' עושה את אותו הדבר. ברגע שיש מרדף ג'טסקי מקורה ב'Hard Rain', אלא שיש אחד ב'Deep Rising'. […] ובשבוע שעבר ראיתי את 'Phantoms', שהיה מעין 'Deep Rising Meets Alien and Goes West'. באחד הזה, היצור הגיח ממעמקי כדור הארץ ולא מהים, אבל היה לו את אותו מנהג מגעיל של חיים מאחורי ערימות של שרידים לא מעוכלים."

בהמשך לכך, אברט טען שגם ההומור של הסרט לא ממש עבד, אם כי הוא ציין שקווין ג'יי אוקונור זוכה לכל הצחוקים של הסרט וג'ימון הונסו טוב מאוד בתור אחד המארקים הקנאים יותר. בסופו של דבר, אברט תיאר את "Deep Rising" כ"בעצם שיבוט 'חייזרי' עם עבודת צבע טרייה". הבעיה העיקרית שלו הייתה שזה היה רק ​​נגזרת, וזה שיעמם אותו. "אתה יודע שמשהו לא בסדר", הוא כתב, "כאשר זרוע אימתנית מתרוממת מהמים ופותחת את פיו, ויש בפנים המון מחושים קטנים עם הפה המכוערת שלהם, כולם מלאים בשיניים מגעילות, וכל מה שאתה יכול לחשוב זה 'הייתי שם, ראית את זה'".

פֶּתֶק: אני אכנס ל ספוילרים מנקודה זו ואילך, מכיוון שזה עשוי להיות הוגן לקלקל סרט מפלצות שנשכח ברובו, בן כמעט 30 שנה, בתקציב בינוני.

גם אני ראיתי את "Deep Rising", ומצאתי שהוא, במקרה הטוב, מעל הממוצע. האקשן חלקלק, המפלצת שלו מהנה, ואני אוהב את צוות השחקנים. ובכל זאת, הוא לובש את השפעתו ה"חייזרית" על השרוול שלו, ואינו מציע טוויסטים נרטיביים חדשים, פעימות אופי או התפתחויות עלילה שלא נראו בעשרות סרטים בעבר. הדבר המרגש ביותר ב-"Deep Rising" הוא הסוף הטוויסט שלו, אותו אקלקל כאן מכיוון שהוא נקודת מכירה מצוינת.

בסוף הסרט, יש רק כמה ניצולים (לא אגיד מי) שמצליחים לברוח ממפלצת הדיונונים לפני שהארגונאוטיקה שוקעת סוף סוף. הם נשטפים על החוף של אי מרוחק ולא ידוע, מוקלים ונרגעים לאחר שברחו. הם אפילו מתחילים לצחקק ולהתבדח, שמחים לצאת מכלל סכנה. ואז, באופן בלתי צפוי, נשמעת שאגה לא קדושה מהג'ונגל הסמוך. המצלמה נסוגה, ומשהו ענק – גדול מספיק כדי לזעזע את העצים – אורב לגיבורים שלנו. חותכים לשחור. איזה פאנץ' ליין כיף. הגיבורים בורחים ממפלצת לא ידועה אחת רק כדי להיות מרותק לפתאום על ידי משהו לא ידוע ומפחיד באותה מידה. למרבה הצער, הסוף הטוויסט הוא רק קריצה קטנה וחכמה. זה לא התגלות מרעישה.

כאמור, רוב המבקרים שנאו את "Deep Rising", והוא היה פצצה נכבדה, שגרפה אך שבריר מתקציבו של 45 מיליון דולר בבתי הקולנוע. הבמאי סטיבן זומרס הצליח להתאושש מיד, עם זאת, כשהרימייק שלו ל"המומיה" הפך לשובר קופות ראוי בשנה שלאחר מכן. לגבי "Deep Rising", הוא נשכח בחיפזון.