איך קורט וונגוט באמת הרגיש לגבי עיבוד הסרטים של בית המטבחיים-חמש
ייתכן שנקבל עמלה על רכישות שנעשו מקישורים.
ב-1972, הבמאי ג'ורג' רוי היל והתסריטאי סטיבן גלר עיבדו את הרומן המהולל של קורט וונגוט "בית מטבחיים-חמש" למסך הגדול, לשביעות רצונו הרבה של הסופר הזה. הספר והסרט סיפרו שניהם את סיפורו של בילי פילגרים (מייקל סאקס), שפתאום וללא הסבר "לא תקוע" בזמן. כלומר, הוא מתחיל לחוות את חייו מתוך רצף כרונולוגי. הוא מתחיל לחיות מחדש את חייו כחייל במלחמת העולם השנייה כשהיה בחזית בבלגיה. הוא חווה מחדש את נישואיו הלא מספקים לאישה עשירה, ולנסיה (שרון גנס), ואת האמביוולנטיות שלו כלפי ילדיו שלו.
באופן מפתיע ביותר, בילי חווה תקופה בחייו בחברת מין של חייזרים בחלל הנקראים טרלפמדוריאנים. הטרלפמדוריאנים הם יצורים בלתי נראים, רחבי ממדים, שמסבירים שהחיים הם אוסף של רגעים שמשנים את הליניאריות שלהם במוחנו. הם גם עורכים ניסוי מין, ומכניסים את בילי למתחם ביו עם כוכבת הקולנוע הנחמדה מונטנה ווילדהאק (ולרי פרין). בילי גם רואה את מותו בסופו של דבר בחזרה על כדור הארץ.
הסרט די נאמן לרומן המקורי של וונגוט, וזה מפתיע בהתחשב בפרוזה הקשתית של וונגוט וסיפור הסיפור האלכסוני. ג'ורג' רוי היל, לעומת זאת, הצליח להתאים את הנרטיב של וונגוט למבנה סרט מסורתי, תוך שימוש בעריכה חכמה ובמעברים צורמים כדי לסמן את התנתקותו של בילי בזמן. כפי שזה קורה, וונגוט למעשה אהב את הסרט של "בית מטבחיים-חמש", משהו שהוא הצהיר במפורש בהקדמה למחזה שלו מ-1972 "בין זמן לטימבוקטו: אור, פרומתאוס-5, פנטזיית חלל." קורט וונגוט היה בחור ציני במידה רבה, במיוחד כשהתבגר (בכל מקרה היו לו כמה דברים חיוביים לומר על "מסע בין כוכבים", כך שזה עשוי להיות מנחם לגלות שהסרט "בית המטבחיים-חמש" השאיר אותו בתחושה נעימה.
קורט וונגוט דווקא אהב את הסרט בית המטבחיים-חמש
קורט וונגוט היה ברור מאוד לגבי מחשבותיו בהקדמה ל"בין זמן לטימבוקטו: או, פרומתאוס-5, פנטזיה בחלל", וכתב:
"אני אוהב את ג'ורג' רוי היל ואת יוניברסל פיקצ'רס, שעשו תרגום ללא רבב של הרומן שלי 'בית מטבחיים-חמש' למסך הכסף. אני מזיל ריר ומצקצק בכל פעם שאני צופה בסרט הזה, כי הוא כל כך הרמוני עם מה שהרגשתי כשכתבתי את הספר".
הסרט, יש להודות, נראה קצת פחות טרגי וציני מהרומן המקורי של וונגוט. אפשר לחשוב שהסוף המאושר יותר ישאיר בוונגוט תחושה כאילו הוליווד מכרה אותו. אבל שום דבר לא עושה. וונגוט אהב את הסרט.
יש לציין כי המחזה שהקדמה לעיל עובד גם לסרט טלוויזיה בשנת 1972, והוא שילבו כמה דמויות מיצירותיו האחרות של וונגוט, כולל דמויות מ"עריסה של חתול", "נגן פסנתר", "יום הולדת שמח, וונדה יוני", "הריסון ברגרון" ו"ברוכים הבאים לבית הקופים". היה גם, אגב, סרט מ-1971 של "יום הולדת שמח, וונדה יוני", שעבורו כתב וונגוט את התסריט. נראה היה שסרטים אלה של שנות ה-70 שיקפו, בסגנון ובשיתופי הפעולה שלהם, את רוחו הספרותית של וונגוט.
היו עוד מספר עיבודים לסרטים של קורט וונגוט, כמובן, אבל נראה שהם ירדו באיכותם עם כל שנה שחולפת. ב-1984 יצא לאקרנים של "Slapstick of Another Kind", המעובד מספרו של וונגוט "Slapstick", פרשנות מוזרה ליחסיו עם אחותו אליס, שמתה ב-1958. הסרט, בכיכובם של ג'רי לואיס ומדלין קאן, הפך את הכל למילולית… וכמעט בלתי ניתן לצפייה. הסרט לא הבין את הספר ולו במעט, והוא אפילו לא מצחיק. זה לא רק הסתגלות גרועה; זה סרט גרוע.
עיבודי הקולנוע הרבים הגרועים של קורט וונגוט
קורט וונגוט נפטר בשנת 2007 בגיל 84. אז זה הולך. עם זאת, הוא היה בחיים לכמה מהעיבודים הקולנועיים הגרועים ביותר שניתן להעלות על הדעת של עבודתו. ב-1995, סיפורו הקצר "הריסון ברגרון" עובד לסרט טלוויזיה משנת 1995 בכיכובו של שון אסטין. הסיפור הקצר מתרחש בשנות ה-2080 כאשר "כולם היו סוף סוף שווים". כלומר, כל מי שמוכשר יותר מהממוצע צריך ללבוש מכשירים מיוחדים כדי להפוך אותם לבינוניים. הריסון ברגרון הוא נער דמוי אלוהים בגובה 3.6 מטרים שלא ניתן להעמיס עליו משקלי החברה.
הסרט "שואו טיים" משנת 1995 מרחיב על הנחת היסוד הזו, ומתאר את חינוכו של האריסון והתעמקות נוספת בעולם העתידני. זה לא דומה לסיפורו של וונגוט מלבד היסודות הליברטריאניים המוזרים.
ב-1996 יצא לאקרנים של "אמא לילה", דרמה מתקופת המלחמה בכיכובו של ניק נולטה בתפקיד הווארד קמפבל, מרגל אמריקאי שהבריח הודעות מקודדות לבעלות הברית לתעמולה הנאצית. זה חייב אותו לחיות בין נאצים ולדבר את התעמולה האנטישמית שלהם ברדיו הממלכתי. הוא הפך לקול של גרמניה. הסיפור מרתק, אבל הסרט מאוד, מְאוֹדמשעמם.
והעיבוד הקולנועי של אלן רודולף מ-1999 ל"ארוחת בוקר של אלופים" הוא בלגן מוחלט. וונגוט סיפר סיפור מדע בדיוני סוריאליסטי עם איורים, והסרט הוא כאוס טהור, עם דמויות ועלילות משנה חדשות שלווונגוט מעולם לא התכוון אליהן. ברוס וויליס נראה חסר היסוד שלו בתפקיד הראשי בתור איש מכירות שמאבד את דעתו לאט, וזוכה לפילוסופיית חיים חדשה מסופר מדע בדיוני מטורף בשם קילגור טראוט (אלברט פיני). הסרט נפל בצורה מדהימה.
טוב ש"בית מטבחיים-חמש" כל כך טוב, כי רבים מהם כל כך, כל כך גרועים. מתי הסרט הזה "סירנות של טיטאן" ייעשה?