סקירת סרטים מפחידים: אש אשפה שמכוונת נמוך ומכה את המטרה
סדרת "סרט מפחיד" מעולם לא הייתה, כמובן, סאטירה חכמה או נוקבת. ואכן, המקור משנת 2000 היה, יותר מכל, זיוף ל-Scream של ווס קרייבן מ-1996. "צעקה" היה מטרה מוזרה לזיוף, שכן הוא כבר היה, כשלעצמו, סאטירה מודעת לעצמה של טרופי חותכים מחורבנים משנות השמונים, שעד 96' קהה משימוש חוזר. ל"סרט מפחיד" לא היה הרבה מה להוסיף, אם כן, מלבד בדיחות מפלצות, פאניקה הומואים, סתימות עשב וסצנות שבהן גברים פולטים מאות ליטרים של זרע ("סרט מפחיד 1" גם השתלבו עם הטרנדים הקומדיה הגסה של היום). זה לא בדיוק אמברוז בירס.
זו לא התבוננות מקורית במיוחד על הסדרה "סרט מפחיד", אבל ליוצריה אין נקודת מבט על הסרטים שהם מברכים עליהם. כשצפיתי בסרט החדש הזה, אני רואה זיופים סלפסטיקים של "Terrifier 3", "מייגן", "Scream VI", "Get Out", "The Substance", "K-Pop Hunters Demon", שתי הגרסאות של "I Know What You Make Last Summer", "Ma", "Smile", "Sinners" ועשרות אחרות. בבדיחה שהערכתי, סינדי קמפבל (אנה פאריס) צועקת שהיא רוצה להתייחס ל"It Follows" של דיוויד רוברט מיטשל, אבל היא תימנע כי הסרט הזה מעורפל מדי.
אבל מלבד כמה עריכה ישירה מהדמויות (דמותה של רג'ינה הול מציינת, לאחר הפניה, ש"אף אחד לא ראה את זה"), אין פרשנות ביקורתית על האובייקטים המדוברים. התסריטאים מרלון וויאנס, שון וויאנס, קינן אייבורי וויאנס, קרייג וויאנס וריק אלוורז עשו סאטירה ללא שיניים, או אפילו פה. כל מה שיש להם זו אידיוטיות, וזה לא באמת מספיק לסרט עלילתי שלם. אין לי פה, ואני חייב לצרוח.