גופי סרטים איטלקיים מטיחים את ונציה על מחסור בנשים בתחרות: "זה מבחר חד-ממדי, הנשלט על ידי גברים"
שישה גופי קולנוע איטלקיים פגעו השנה במכתב פתוח על המחסור בנשים בתחרות הסרטים המרכזית של פסטיבל ונציה.
הטריבונה, שהתפרסמה בסוף השבוע בעיתון "לה רפובליקה" האיטלקי, באה בעקבות חשיפת הפסטיבל של מבחר רשמי לשנת 2026, שבו רק סרט אחד מאת במאית – הסרט של מאי-אל טוכי. אישה לא ידועה – נכנס לתחרות הראשית עם 21 כותרים.
המכתב שנחתם על ידי 100autori, Anac, Air3, Doc/it, כמו גם הסניפים האיטלקיים של הרשת האירופית לנשים אודיו-ויזואלית (Ewa) ו- Women in Film Television & Media, התמקד בכותרים שנבחרו באיטליה.
הוא ציין כי איטליה מיוצגת בסרגל התחרות היוקרתי ומחוץ לתחרות על ידי שבעה דירקטורים גברים, אך אף אחת מנשות ארצם לא הצליחה.
"זוהי מבחר חד מימדי, שנשלט על ידי גברים", נכתב במכתב.
זה הוסיף כי אלינה מרזי הילדה עם הלייקהעל צלמת המלחמה הגרמנית-יהודיה האמיתית גרדה טארו, ודרמת הזוגיות הריקה של אנה פוגלייטה סיפורששניהם יוצגו בבכורה בסרגל הצד של Orizzonti, הציע תקווה לשיקוף מאוזן יותר של "אנושיות".
"אנחנו מחזיקים אותם קרוב בנשימה של אהבה, לצד הבמאיות האחרות הפזורות ברחבי הפסטיבל, ולצד מאות נשים צעירות בכל תחום בבתי ספר לקולנוע, נשים שלעתים קרובות מתעלות על בני גילן הגברים מבחינת מספרים, כישרון, אנרגיה, דחיפות ועוצמה", נכתב במכתב. "עם זאת, אף אחת מוועדות הבחירה בבתי הספר הללו לא יוצרות כיתות של נשים; במקום זאת, ובצדק, הן מחפשות מידה של איזון אנושי".
זו לא הפעם הראשונה שפסטיבל ונציה נמצא במים חמים בגלל המחסור בנשים בתחרות.
סערה הייתה ב-2018 לאחר שאישה אחת בלבד זכתה במקום בתחרות, מה שגרם לנשיא המושבעים של אותה שנה, גיירמו דל טורו, לקרוא לפסטיבל לשאוף לפיצול בין 50-50 מגדרים עד 2020 בתחרות הראשית. הפסטיבל גם חתם על הבטחת הפסטיבל "50/50 עד 2020" באותה שנה, תוך התחייבות ליותר שקיפות ושוויון מגדרי בתהליך הבחירה.
במהדורות האחרונות, נראה היה כי ונציה מתקדמת בכיוון הזה. היו אריות זהב עבור קלואי ז'או ארץ נוודים (2020), של אודרי דיוואן מִתרַחֵשׁ (2021) ושל לורה פויטרס כל היופי ושפיכות הדמים (2022), בעוד שבשנת 2025 נראו שש תמונות בימוי נשיות בעלות פרופיל גבוה בתחרות בהובלת "קולו של הינד רג'ב" של קאות'ר בן הניה ושל מונה פאסטוולד הצוואה של אן לי.
ברברה אמר ל"דדליין" בראיון בעקבות ההודעה ביום חמישי שהוא וצוות הבחירה שלו חיפשו במרץ אחר סרטים בבימוי נשים, אבל גם המספרים וגם האיכות ירדו.
"אחוז הסרטים הבדיוניים שהוגשו על ידי נשים השנה עמד על 24% לעומת 30% בשנה שעברה. זו מגמה נגדית בהשוואה לשנים האחרונות שבהן גדל מספר הסרטים בבימוי נשים", אמר.
"השנה זה ירד. אני לא יודע למה. זה בלתי מוסבר כי השאיפה לשוויון מגדרי נראתה כמגמה בלתי ניתנת לעצירה. במקום זאת, מספר הסרטים ירד, ולצערי גם איכות הסרטים ירדה. כנראה, התקציבים הפנויים לסרטים ירדו
המכתב הפתוח התייחס לשאלה הקוצנית של הסובייקטיביות של שיפוט איכות.
"איכות היא לא איזו קטגוריה אלוהית, ניטרלית או אובייקטיבית המרחפת מעל ההיסטוריה; אנחנו יודעים היטב שזהו מושג שמשתנה ומתפתח. אמנות היא שדה קרב של גופים, דמעות, דם וכוח – לא איזו ממלכה אמפירית טהורה שבה מלאכי האיכות מרפרפים סביבם, נטולי מגדר", נכתב.
"כל בחירה היא תוצר של פרספקטיבה, תרבות ודמיון ספציפיים, כמו גם העדפות, רגישויות, מגבלות, שגיאות ועמדה עריכה מובהקת. לחשוב שאפשר להתנתק מהאיכות מכל זה, זה להתעלם מהאופן שבו הקנון התרבותי בנוי ומהיכן מקורה של האמנות", נכתב.
"בדיוק מסיבה זו, הקריטריונים שאנו משתמשים בהם כדי להעריך אמנות חייבים להיות מוטלים בספק כל הזמן. כששנה אחר שנה התוצאה היא ייצוג כל כך לא מאוזן, אנחנו לא יכולים פשוט להסיק שמנהלות נשים "אינן מספיק טובות". עלינו לשאול את עצמנו האם הכלים שאנו משתמשים בהם לצפייה בקולנוע עדיין מתאימים לימינו".
החותמים פנו לפסטיבל להכפיל את התחייבותו לשנת 2018 להשיג שוויון עד 2020, גם אם מועד זה פג מזמן.
"חלפו שמונה שנים מאז החתימה ההיא – שש מאז תאריך היעד שקבענו לעצמנו – תקופה שבה הכרנו ששינוי תרבותי אינו מתרחש באופן ספונטני אלא מצריך מודעות ואחריות. אל המודעות והאחריות הללו אנו פונים כעת… כי העולם הנשלט על ידי גברים הוא מקום מפחיד, והפסטיבל הזה, שרואה את המציאות של העולם הזה בצורה גברית, כמעט בלעדי בעדשה משלו, הוא כמעט בלעדי בדרכו גברית."