כמעט כולם אומרים שראו קולנוע פורטוגלי, אבל מחציתם לא זוכרים את הסרט

הרוב המוחץ של הציבור הלאומי — 91% מהמשיבים במחקר שפורסם ביום חמישי הקרוב — אומר שהם ראו קולנוע פורטוגלי, אבל כמחציתם לא זוכרים את הסרט שראו, בנוסף לכך שלא צפו באף כותר שנעשה בפורטוגל בשנה האחרונה. וכששאלת את עצמך מהו הסרט הפורטוגלי האחרון שלקח אותך לקולנוע, עולים זכרונות בראש. סוכריות וכופתאות ה… זנב דג. שהיא סדרה. חלק ממגזר הקולנוע הפורטוגלי התכנס ביום חמישי הקרוב בבתי הקולנוע Nos Vasco da Gama, בנוכחות השרה מרגרידה בלסיירו לופס, פרץ בצחוק. האם זה יהיה מקרה של צחוק? נתוני המחקר סותרים.

המחקר קולנוע פורטוגלי בעיני הציבור הוצג במהדורה ה-11 של ה-Encontros do Cinema Português, והקובץ הטכני שלו מחייב להסתכל עליו עם מסנן: זה באחריות אזור Market & Customer Intelligence של Nos, המפיץ והמציג הגדול ביותר בפורטוגזית, ולכן מתעניין בצד הסולארי של הנתונים הללו, ויש לו מדגם של 300 תושבי פורטוגל ו-6 שנים ותיקים בפורטוגל, 6 שנים. השיב באינטרנט. הוא מבוסס על נתונים של אנליסט השוק Gfk. גודל המדגם הוא קצת פחות מהאידיאלי (384 אנשים) לייצוג גדול יותר של האוכלוסייה הפורטוגזית.

גרגר המלח שהוסיפה Nos, מפעילת הקולנוע הראשית אך גם אחת משתי הגדולות בטלוויזיה, מצוין במסקנותיה, כאשר היא אומרת כי "הקולנוע הפורטוגלי נראה על ידי הרוב המכריע של הפורטוגזים, אם כי עם תדירות נמוכה וזיכרון מוגבל" — 41% לא ראו סרט לאומי בשנה האחרונה ואותו מספר לא זוכר מה ראו. יש גם מספר בפס שחור: 5% ששוללים את הקולנוע הלאומי.

בהתחשב במספר תערוכות הקולנוע בפורטוגל (בשנת 2025, לסרטים פורטוגזיים היו, לפי נתוני Instituto do Cinema e do Audiovisual, 2.1% מנתח השוק, המייצג קרוב ל-229 אלף צופים בסך 10.4 מיליון כרטיסים שנמכרו), יש צורך למצוא הסבר ל-91 הצופים הפורטוגזים שהגיעו אליהם. אחד מהם הוא שהם צופים בקולנוע הפורטוגלי בעיקר בטלוויזיה (45%) או בפנים נְהִירָה (24%). זה משאיר 21% לבתי קולנוע. ואז יש בעיות של תפיסה.

הערכת המרואיינים לגבי הקולנוע הלאומי היא שלילית (45% מוצאים אותו "משעמם, משעמם", "איכותי" או "איטי", בסדר הזה) וחיובית עבור 41% מהמרואיינים (הם מעריכים אותו כ"טוב, מעניין" ו"איכותי"). בסקאלה הזו הם מתייחסים לראשונה לסדרה זנב דגמ-Ukbar Filmes ו-Netflix, כדוגמה. אבל כאן אנחנו מדברים על קולנוע. זנב דג היא, כפי שמציינת אנה סופיה אוליביירה, שהציגה את המחקר, "המתחזה", הפולש שעליו שמרו מחברי המחקר משום שהספונטניות שבה הוא הופיע בראיונות יכולה לספק לקולנוע הפורטוגלי "למידה, בין אם במונחים של ז'אנר, צורה ותקשורת".

כוחן של תופעות מסוימות בקולנוע הפורטוגלי מצוין גם במחקר: וריאציות (2019)כלוב הזהב (2013) או ה עיבודים מחודשים קלאסיקות כמו אריה הכוכב אוֹ החצר של קנטיגס נמצאים על קצה הלשון של צופים-מגיבים שאוהבים בעיקר קומדיות ואקשן/מוֹתְחָן ומי שאומרים שהם לא צופים בקולנוע לאומי בגלל חוסר עניין בהיסטוריה (31%), הרעיון שהוא "משעמם או אינטלקטואלי מדי" (26%) ומכיוון ש"הם נראים כמו סרטים לא מסחריים" (18%). הם גם מדווחים על אי מימוש בכורה ארצית או שאין מספיק סרטים פורטוגזיים בבתי הקולנוע.

בפתיחת המפגשים, בקידום מס, שרת התרבות, הנוער ו ספּוֹרט אמר כי "עתיד המגזר תלוי בתפוצה, גישה, קרבה ויחסים עם הציבור" בפורטוגל.