מכתבים למנהל
יש דגלים ודגלים…
יח"צנו החדש אנטוניו חוסה סגורו כנראה חש את ידו קהה שכן הוא כבר השלים את 100 הימים (אבן הדרך הראשונה המסומנת בדרך כלל) מבלי שהשתמש עדיין בכוח הווטו שלו… הוא הלך משם והשליך את עצמו (ממש בערב החג הלאומי… איזו אופציה מגושמת!) נגד הגזירה שנראתה לו אז: האיסור על הנפת דגלים אידיאולוגיים ציבוריים. זו הייתה בחירה גרועה, אדוני הנשיא!
הדגל הלאומי הוא סמל רגיש ועוצמתי מכדי להיות קשור לשאלות הלא רצויות שהזמנים הנוכחיים מתעקשים להטיל עלינו. זה מוזר כי במדינה שבה צירים בטלוויזיה נפרדו בסוף היום/התוכנית עם הביטוי החביב הזה שהוא פורטוגזית כל כך מסורתית, שהיה "נתראה מחר ברוך השם", זה בוטל, על סמך טיעונים יבשים ומגוחכים כמו "זו מדינה חילונית", ואז הם מנסים לרמות את העם עם הונאה של דגלים אידיאולוגיים.
אם הבניין ציבורי, ניתן לזהות אותו רק על ידי הסמל הלאומי. אני מציין חריג אחד: אני לא יודע אם הפרוטוקול מחייב גם את דגל האיחוד האירופי, שפורטוגל היא חלק בלתי נפרד ממנו. מה שבטוח הוא שלא יכולות להיות גרסאות אחרות!
תרזה סילבה-גאיו, ליסבון
מונטנגרו והעניים
מאמר השבוע של העיתונאית סאו חוסה אלמיידה, שבדרך כלל מדוד ומאוזן בטיעוני הנרטיב שלה, עושה הפעם מתקפה חזקה וקולנית נגד ראש הממשלה, לואיס מונטנגרו, מאשים אותו בכך שפנה ימינה, ניגש לצ'גה ובאופן סופי, נטש את הרוח החברתית המאפיינת כל כך את הסוציאל-דמוקרטיה.
כל זה בגלל הנושא הפוליטי של השבוע, ה-PSU המופעל הרבה, Single Social Benefit שבו נראה שכולם מסכימים על ההזדמנות והיתרון שלו בשילוב ההטבות החברתיות האחרות לדמות אחת. לאורך כל הדרך נשמעות ההאשמות הרגילות בדבר עוני משפיל נוסף, היעדר הזדמנויות להיכנס לעולם העבודה, חוסר החוקתיות המשוערת של הצעד הנדון, הכל יחד בזר פרחים בו מאשים העיתונאי הנחשב את מונטנגרו בציד עניים, ביטוי מוגזם וקצת לא הוגן לראש ממשלתנו.
תהא החלטת הממשלה אשר תהיה, ומבלי להיכשל אי פעם לזכור ולדרוש את חובתה של המדינה להגן על הנזקקים ביותר, הגיע הזמן לזכור את החזון המודרני של סולידריות חברתית הקוראת לקהילה לקרקע בפעולה הומניסטית של קרבה גדולה.
חוסה מנואל פאבאו, פורטו
מעמד שכר מינימום
(…) ראש הממשלה, אופטימי ככל שיהיה, מבטיח כי הפריון במדינה גדל והכלכלה מגלה עוצמה. עם זאת, באופן פרדוקסלי, השכר החציוני התקרב לשכר המינימום. המצב הזה משקף שהפורטוגלים מתרוששים. לא יעבור זמן רב עד שהשכר החציוני יתאים לשכר המינימום. האם מישהו עם משכורת ממוצעת ירגיש מוטיבציה לעשות טוב יותר, להתחייב לעבודתו כדי להיות שימושי ופרודוקטיבי יותר? מה שנקרא מעמד הביניים הולך ונעלם. עכשיו זה מעמד בינוני-נמוך. "מעמד שכר המינימום" יעבור בקרוב. למה מצפים הצעירים במדינה הזו? כלום, בגלל זה ממשיכים להגר. כל כך הרבה שנים באיחוד האירופי ולא יצאנו מהזן העקום…
António Cândido Miguéis, וילה ריאל
השכלה: הכשרת אנשים
בתקופה שבה הצלחת ההוראה מוערכת על סמך דירוגים ומבחני השוואת ביצועים, חשוב לשאול: האם אנחנו באמת מחנכים טוב יותר או רק מודדים יותר? מערכת החינוך התמקדה באינדיקטורים כמותיים אשר, למרות שהם רלוונטיים, רחוקים מלהבין את מלוא המורכבות של הלמידה, שכן לכל תלמיד יש את הקצב שלו, את היכולות שלו ואת ההקשר שלו. עם זאת, מחסור במשאבים, תמיכה מומחים ועוזרים חינוכיים ממשיך להפריע למענה כולל, ויוצר תרחיש שבו חלק מהתלמידים נשארים מאחור. (…) חינוך זה לא על סטנדרטיזציה של ביצועים, זה על לדעת לזהות הבדלים, נתיבים ערכיים ולקדם שוויון. ואם נמשיך להתעקש רק על תוצאות מספריות, אנו מסתכנים בהתעלמות ממה שמגדיר את החינוך: ההתפתחות האינטגרלית של האדם – שליחות של בית הספר והמורים.
מנואל ורגאס, אלוסטרל