עניין של ציפיות: היעדרות של נשים ומיעוטים עוברת מעיניהם הן בעבודה והן בבית הספר
אם היינו בפגישת עבודה עם גברים בלבד, האם היינו שמים לב שלא היו נשים בחדר? או, בכנס, היינו מבינים שאין מיעוטים אתניים מיוצגים בדוברים? מחקר שפורסם ביום שני בכתב העת המדעי PNAS מראה שהתשובה הסבירה ביותר היא "לא": רוב מאות המשתתפים במחקר זה לא שמו לב כאשר מיעוטים מסוימים נעדרו ממסגרות ספציפיות, כגון אוניברסיטאות, מעונות יום או כנסים אקדמיים. ולפי החוקרים, ה"עיוורון" הזה מתרחש אפילו אצל אנשים שרוצים לקדם גיוון.
הנבדקים היו בסבירות גבוהה יותר להבחין בנוכחות של אישה או אדם מקבוצה אתנית מאשר כשהם נעדרים לחלוטין מהמקום. יתר על כן, משתתפי המחקר הבחינו מיד בהיעדר קבוצות רוב. דוגמה אחת: המשתתפים היו בסבירות גבוהה יותר להבחין בהיעדרן של מחנכות לגיל הרך – המייצגות את הרוב – מאשר בהיעדרם של גברים מחנכים לגיל הרך, שהם מיעוט במקצוע.
"התהליכים הקוגניטיביים שלנו מעוצבים במידה רבה על ידי מה שקיים בסביבה שלנו, בעוד שלעתים קרובות מתעלמים מהיעדרויות", אומר מחקר של חוקרים מאוניברסיטת ניו יורק (NYU), אוניברסיטת רייכמן והאוניברסיטה העברית בירושלים (שתיהן בישראל).
מאחר שהיעדרויות אלו לא הבחינו על ידי אנשים שהשתייכו למיעוט המדובר וללא קשר לעמדותיהם הפוליטיות, החוקרים סבורים כי אין מדובר בסטיגמה, אלא ב"ציפייה משותפת" לגבי מי הם מצפים לפגוש בהקשר חברתי מסוים.
"תוצאות אלו מראות שחוסר ייצוג יכול להיות קשה להבחין – לא משנה מי אנחנו", אמרה ראשה קרדוש, חוקרת ומחברת ראשית של המחקר, שצוטטה בהצהרה. "אנשים נוטים להבחין באלה הבולטים, אבל לא באלה שנעדרים לחלוטין, והנקודות העיוורות האלה קורות במסגרות יומיומיות."
פגם זה בתפיסה "יכול להסוות את אי השוויון ולגרום לסביבותינו להיראות מגוונות יותר ממה שהן באמת", סבור החוקר מהמחלקה לפסיכולוגיה ב-NYU. עודדו אנשים לשאול "מי חסר?" יכול לעשות את כל ההבדל, טוען רש"ה קרדוש.
קשה יותר להבחין בהיעדר מאשר במציאות שלנגד עינינו. "אדם יכול להשתתף בכנס, לקרוא מאמר או להסתובב במקום העבודה מבלי להבין שקבוצה שלמה נעדרת", אומר פרופסור רן חסין, מחבר אחר של המחקר.
כיצד בוצע המחקר?
באחד הניסויים שביצעו החוקרים, המשתתפים קראו מאמר שנכתב על ידי נוירוכירורגים (תחום הרפואה בו יש פחות נשים מגברים): באחד מהם, כל המחברים היו גברים; בשני, חמישה היו גברים ואחד היה אישה. כשנשאלו לגבי מחברי המאמר וציטוטי מומחים לאורך הטקסט, רובם לא שמו לב כאשר לא צוטטו נשים, אך סביר יותר לזכור מתי אישה נכללה בכותבים. בכתבה ללא נשים, 81% מהמשיבים אמרו שלא שמו לב להיעדר מומחיות.
בניסוי אחר, המשיבים ראו תמונות עם פרצופים מאוכלוסיית צפון אמריקה. אבל אחת התמונות לא הראתה אנשים לבנים והשנייה לא הראתה אנשים שחורים. "למשתתפים היו סיכויים גבוהים פי 14 לשים לב כאשר נעדרים פנים לבנים מאשר כאשר נעדרים פרצופים שחורים", נכתב בהצהרת המחקר. כשלא היו אנשים שחורים, רק 42% מהמשתתפים שמו לב, לפי המאמר המדעי. כשלא היו אנשים לבנים, 87% מהמרואיינים הבחינו בהיעדרם.
בנוסף לניסויים אלו, החוקרים ערכו גם שלושה סקרים בכנס בניו יורק ועם סטודנטים באוניברסיטה העברית בירושלים כדי לראות האם הנשאלים מכירים בהיעדר קבוצות מיעוט מסוימות בהקשרים מקצועיים וחינוכיים. מבין הנסקרים, 86% אמרו שלא השתתפו באף כנס עם דובר שחור במהלך סדרת הרצאות, אך 52.9% הבינו זאת רק כשנשאלו על ידי חוקרים. יחד עם זאת, 90% מהמרואיינים באוניברסיטה העברית אמרו שלא הבחינו בהיעדרם של עמיתים פלסטינים עד שנשאלו על כך.
המדענים מציינים כי הטיה זו "יכולה להוות מכשול משמעותי לקידום סביבות חברתיות מכילות". "סוג זה של עיוורון יכול להימשך שנים, אפילו אצל אנשים שהם מגינים חד משמעיים של גיוון", אומר המחקר. ברגע שמבחינים בהיעדרם, מרואיינים רבים מכירים בחשיבות נוכחותם של מיעוטים אלו ובצורך להגיב לאי-נראות זו.