מכתבים למנהל
רונאלדו. כן או לא?
זה היה יותר מצפוי! זה באמת נכתב בכוכבים! וההערות על משחק ההכנה של הנבחרת נגד צ'ילה שם כדי לאשר זאת במלואה. הנושא המרכזי של ההערות הוא לא ביצועי השיפוט, ביצועי הקבוצות או אפילו הגירוש המצער של רפאל לאאו, הפורטוגלי מחוסר האיזון הטוב ביותר. מרכז הדיונים ומה שמעורר הכי הרבה מחלוקת הוא השימוש בכריסטיאנו רונאלדו, שחקן בן 41, בסוף הקריירה שלו ומשחק רק למטרות כלכליות, בקבוצה סעודית חסרת משקל בין גדולי הכדורגל העולמי.
כל זאת כאשר מבינים באופן כללי שכיום יש לפורטוגל בשורותיה הרבה שחקנים במועדונים הגדולים והחזקים בעולם כיום וזה, ללא טובה, הופך אותנו למועמדים רציניים לתואר. המגנים הגדולים ביותר של רונאלדו מאשימים את אלה שמפקפקים בשימוש של השחקן בכפירת תודה טהורה, בכך שהם לא מכבדים את עברו המפואר של רונאלדו! אבל מה לעזאזל זה קשור למכנסיים? אז אם הוא מבין שהוא מסוגל לשחק עד גיל 50, 60, האם למאמנים יש חובה לקרוא לו?
רונאלדו ובעיקר הסובבים אותו יודעים זאת מצוין, ולא ההצלחה של הנבחרת היא שמרגשת אותם. מטרותיה האמיתיות הן: 1) להגדיל את ערך המותג והחסויות של רונאלדו בכמה מאות מיליוני יורו; 2) להגיע לסכום המיתולוגי של אלף שערים בתחרויות רשמיות; 3) לזכות בגביע העולם ולהצליח לתבוע טוב יותר את המעמד של השחקן הטוב בעולם בכל הזמנים, מה שהוא כבר עושה בהערכה העצמית האינסופית שלו. ומי שחושב שסוג זה של נימוקים לא עובר גם לשחקנים אחרים, במיוחד המוכשרים והשאפתנים יותר, שמבינים שה"זקן" רק מפריע, טועה לחלוטין! פשוט בדוק את התוצאות שהושגו על ידי הצוות עם ובלי רונאלדו! (…)
הלדר פנקדה
סביבה
לא לוותר על הגנה ושיפור ה-SNS
לפי מחקרים, הבריאות, לצד הדיור, הם הדאגות שהפורטוגלים נושאים בחרדה הגדולה ביותר (…). זה בא בהקשר למכתב האחרון והארוך ששרת הבריאות, אנה פאולה מרטינס, פנתה לפורטוגלים בעיתון זה ואשר בעקבותיו הגיעו הערות שבהן אמנם לא חסר אמת, אבל נראה שחסרים קצת מתינות וראיית מציאות. לא יכול להיות לנו נוירוכירורג בכל פינה בעיר, טען השר לשעבר פאולו מנדו לפני שנים, כמו שאנחנו לא יכולים להבטיח רופא משפחה לכל אזרח או לגרש את המקרים החברתיים המצערים שמייסרים את מצפוננו מבתי החולים. מכיוון שלא זה המקום לציין ביקורות נמהרות אך מובנות, נותר לערער על כך שאיש אינו מוותר על ההגנה על ה-SUS ושיפורו ומקבל את התחרות השקופה בין חובת המדינה לבין היצירתיות של המגזר הפרטי כמועילה.
חוסה מנואל פאבאו
פורטו
"אנחנו והחיות"
כתוספת לכרוניקה של אנטוניו גרירו "אנחנו והחיות", שאני מנוי עליה במלואה, אני חושב שיש משהו שנכשל כמעט בכל הגישות, עמוקות יותר או שטחיות יותר, בנושא, שיחד עם הדוגמה של עליונות האנושות וערכיה הבלתי ניתנים לגעת, מדגיש את הבורות של אנשים רבים באופקים הצרים על כוכבי הלכת והאופקים האלה: האם ניתנה לאדם הזכות לפעול באופן משוכנע כמין נבחר, שנבחר מבין האחרים, להיפטר, להנאתו, משאר העולם ללא גבולות? עלינו, אחת ולתמיד, להשתמש ברציונליות הייחודית שלנו כדי להבין שאנחנו חלק ממכלול ושלעולם לא תהיה לנו הזכות לראות את עצמנו נעלים על פני כל מין אחר שאיתו אנו חולקים את כדור הארץ הזה, ולהטיל יום אחרי יום סבל אינסופי שאנחנו אפילו לא מודעים אליו. אחרת, נשים את עצמנו ברמה של אלה הרואים עצמם נעלה בגלל צבעם, מוצאם או דתם.
לואיס נסימנטו
ליסבואה
חוסה פדרו אגיאר-ברנקו
האופן שבו נשיא אספת הרפובליקה התנהג בזמנים שונים בבית המחוקקים הזה, ולאחרונה, בכל הנוגע לתיקון החוקה שהציג צ'גה, שבו הוא עצר את הזמן כדי שהפס"ד הספיק להציג פרויקט תיקון, פשוט מביש. חוסה פדרו אגיאר ברנקו פועל יותר כעובד PSD מאשר כנשיא אספת הרפובליקה, זו האמת העירומה (…). אם אוגוסטו סנטוס סילבה היה לפעמים קיצוני מדי כלפי צ'גה, חוסה פדרו אגיאר-ברנקו מיישר קו לחלוטין עם הצמד לואיס מונטנגרו-אנדרה ונטורה. הדמוקרטיה עלולה להיות בסכנה בטווח הבינוני והארוך.
מנואל מוראטו גומס
גבירת השעה