קוונטין לטס: טוב עשה סטארמר שלא התפרק לבכי צווחים כשעזב את המשרד נראה מבוגר יותר, מכווץ יותר, מוכה
איזו פוליטיקה עסקית אכזרית זו. סר קיר קיבל את גורלו בחן בעל כורחו, אבל לקראת הסוף האנגלית המאופקת והנגוסה של כל זה הפכה לקצת יותר מדי וקולו החל להישבר. רגש ארור.
הוא גמע ומצמץ מאחורי המשקפיים הפגיעים למראה. כשהוא ניגש לאשתו היא בלעה אותו בחיבוק. התומכים מחאו כפיים, אבל כל מה שסר קיר היה יכול לשמוע, אני מהמר, היה הדופק שלו באוזניו, וההילמות הרכות של הנוחות של ליידי סטארמר.
מפעל המים החל, כמו לעתים קרובות כל כך, כאשר ראש הממשלה העוזב סיים עם הצרכים הפוליטיים – הקריאה למלך, הבקשה לוועד הפועל הלאומי של מפלגת הלייבור הנשמעת סובייטית, והורה לה להתחיל בתהליך מנהיגותי – והגיע למשפחתו. הוא ויתר על העבודה הכי גדולה במדינה ועכשיו 'יבזבז יותר זמן על העבודה הכי חשובה: להיות הבעל הכי טוב שאני יכול לאשתי הפנטסטית ויקטוריה שהייתה אבן לצידי בזמנים טובים ורעים, ולהיות האבא הכי טוב שאני יכול לילדים היפים שלי שהם הגאווה והשמחה שלי'.
איזה בן 63 לא ימצא את עצמו המום כשהוא אומר דברים כאלה, במיוחד אחרי כל כך הרבה שבועות של לחץ גיהנום?
השעה הייתה מוקדמת, רק 9:34 בבוקר, כאשר הדלת הקדמית של רחוב דאונינג 10 נפתחה, לסת של לוויתן שעומדת לפרוק את הים האומלל האחרון שלו. סר קיר היה עם אשתו. כמה ראשי הממשלה המתפטרים (ולא חסר להם בשנים האחרונות) מצליחים לעורר חיוך חצי משכנע כשהם עולים על הפיגום. סר קיר לא. הוא וויקטוריה נראו די אומללים.
איזו פוליטיקה עסקית אכזרית זו. סר קיר קיבל את גורלו בחן בעל כורחו, אבל לקראת הסוף האנגלית המאופקת והנגוסה של כל זה הפכה לקצת יותר מדי וקולו החל למקור. רגש ארור
הוא הקדיש חלק ניכר מנאומו לטענות שראשות הממשלה שלו הייתה הצלחה נפלאה ושהוא משאיר את בריטניה במצב טוב יותר ממה שהוא מצא אותה. אחד מהסס להיות בהמה לאדם בשעה כזו, אבל זה בהחלט היה נתון למחלוקת. לדבריו, הכלכלה חזקה יותר ממה שהייתה כאשר רישי סונק וג'רמי האנט היו אחראים. עלויות חוב ועלויות אשראי מרמזות אחרת. הוא טען שהאנטישמיות נמחקה ושהממלכה הוגנת יותר, מה שזה לא אומר. בוא נגיד שהדברים האלה פתוחים לתהייה.
למשימה שלו לא עזר אותו קמפיין אנטי-ברקזיט אידיוטי שמסתובב בווייטהול עם מערכת סאונד ענקית. החצי הראשון של נאומו של סר קיר זוהם בביצוע מוקלט של אודה לשמחה של בטהובן המשמש כהמנון האיחוד האירופי. אפשר היה לחוש את הרוגז של סר קיר, אפילו את הייאוש שלו. האם הוא צריך להמשיך בזמן שהרעש הזה הורס רגע שייצפה ברחבי העולם? מה יעשו מדינות זרות עם חוסר היכולת שלנו לעצור אויק עם מטען גטו שהורס רגע כזה?
לבסוף נחלש המחבט וסר קייר, בעניבת מגנטה וחולצה לבנה וחליפה מכופתרת, היה הבוקר של יום שני ביוני לבדו. השמש זרחה על תיבות פרחים. דרורים ושחורים צייצו. עם זאת, זה היה כמו אפר ומרה בפיו כפי שהוא אמר שהקשיב לדרישת מפלגתו הפרלמנטרית ממנו ללכת. ״אני מקבל את התשובה הזאת בטוב לב,״ אמר. הוא שם בראש ובראשונה את 'המדינה שאני אוהב' ולכן 'אפרוש מתפקיד מנהיג מפלגת העבודה'.
מחוץ למספר 11 עמד קהל קטן מצוותו וחבריו, ביניהם דיוויד לאמי, לורד הרמר, דארן ג'ונס, כריס וורד וליידי צ'פמן. הם מחאו כפיים. הם הריעו
השעה הייתה מוקדמת, רק 9:34 בבוקר, כאשר הדלת הקדמית של רחוב דאונינג 10 נפתחה, לסת של לוויתן שעומדת לפרוק את הימאי האומלל האחרון שלו.
מחוץ למספר 11 עמד קהל קטן מצוותו וחבריו, ביניהם דיוויד לאמי, לורד הרמר, דארן ג'ונס, כריס וורד וליידי צ'פמן. הם מחאו כפיים. הם הריעו. התרסה מאוחרת מדי, אולי, אבל לפחות זה הראה שיש לו מי שאהב אותו.
הוא וויקטוריה, לאחר חיבוקם הארוך, נסוגו לאחור לעבר הדלת הקדמית של מספר 10. הוא עשה טוב לא להתפרק לייפחות. היא הניחה זרוע רכה סביב גבו השפל כשחזרו לתוך הבית שעליהם לנטוש בקרוב.
הוא עוזב את תפקידו, כפי שהם עושים כמעט תמיד, נראה מבוגר יותר, מכווץ יותר, מוכה. פוליטיקה מחורבן.