הכירו את בנות הזהב מהחיים האמיתיים שעברו לגור עם חברות בגיל מבוגר כדי לנסות ולהימנע מלהגיע לבית אבות
זוכרים את התוכנית של בנות הזהב – ארבע נשים מבוגרות שחולקות בית במיאמי?
מערך הסיטקום הזה כבר לא רק בדיוני טלוויזיה – הוא הופך יותר ויותר למציאות פרישה מתמצאת.
ברחבי אמריקה, נשים מבוגרות פונות להסדרי מגורים משותפים במטרה להישאר יציבות כלכלית, להימנע מהבידוד שעלול לבוא עם ההזדקנות ולהתמרד ברעיון שפג תוקפו, שמשמעותם של התבגרות היא בהכרח מוסד לטיפול.
עבור שירלי ג'נט בת ה-89, היציאה מביתה פשוט מעולם לא הייתה על הפרק.
האחות בדימוס בילתה שנים בבניית חיים שאהבה בבית החווה המרווח שלה בדנוור, קולורדו ולא התכוונה לוותר עליהם.
'אני רוצה להישאר כאן', אמרה בתקיפות לדיילי מייל 'ולמות כאן'.
מלאה באנרגיה עם רצף עצמאי עז, ג'נט עדיין עושה קניות למצרכים שלה, זוללת רומנים ומנהלת את משק הבית שלה בעקשנות של מישהו שגילה חצי גילה.
אבל בעוד שג'נט ידעה שהיא יכולה להתמודד לבד, משפחתה דאגה.
מה אם היא נפלה? מה אם היא תחלה? מה אם אף אחד לא היה בקרבת מקום כשהיא זקוקה לעזרה?
הסיטקום Golden Girls של NBC שודר בין השנים 1985 ל-1992 והציג ארבע נשים שחיות יחד במיאמי כשהן חוות את ההנאות והחרדות של שנות הזהב שלהן; דורותי חזקה, רוז החללית, סאות'רן בל בלאנש וסופיה המטריארכת
בדיוק כמו 'בנות הזהב', הנשים האלה גילו את סוד ההזדקנות אולי לא לחיות לבד אלא ליהנות מהחיים המשותפים. בתמונה: סוזן בי, משמאל, ושירלי ג'נט, מימין
הכירו את שירלי ג'נט, 89, אחות בדימוס שמעריצה את ביתה בדנוור ומסרבת לוותר על חירותה לבית אבות
היכנסו לסוזן בי, 79, עובדת קמעונאית שחיפשה פתרון לבעיית שכר הדירה שלה בליווי הצד שלה פנדה
ג'נט צוחקת כשהיא נזכרת בתקרית אחת כשהיא עשתה מקלחת ארוכה מהרגיל, רק כדי להגיח לטלפון מלא בהודעות מודאגות מקרובי משפחה מודאגים.
'כלומר, מה לעזאזל!' היא אומרת בהתקפי צחוק. 'אי אפשר אפילו להתקלח בשקט!'
עבור ג'נט בעלת הרצון החזק, הפתרון לדאגות משפחתה לא היה מתקן טיפול, זה היה סוזן בי בת ה-79.
ביזה, עובד קמעונאי ותיק, בילה שנים במאבק בעלויות הדיור העולות. דירת חדר השינה הקטנה שלה נעשתה קשה יותר ויותר להרשות לעצמה כאשר שכר הדירה זינק מעל 1,500 דולר בחודש, למרות התמדה שלה לעבוד שבוע של ארבעה ימים.
אף אישה לא חיפשה בתחילה חברה טובה חדשה. הם חיפשו משהו פרקטי: אבטחה לג'נט ודיור בר השגה לדבורה.
באמצעות Sunshine Home Share Colorado, ארגון שידוכים לדיור המחבר בין מבוגרים המחפשים זוגיות וסידורי חיים משותפים, החלו שתי הנשים בתהליך לברר האם הן יתאימו.
הם השלימו פרופילים המתארים את העדפותיהם, אורח החיים, ההרגלים והציפיות שלהם – בעצם יצרו גרסת פרישה של מבחן תאימות לשותפים.
התוצאה הייתה משחק סולידי.
עם העזרה הנוספת של Sunshine Home Share Colorado, השניים הותאמו כבני הבית האידיאליים אחד עבור השני ומיד התעללו והפכו לחברים במהירות
ככל שיוקר המחיה המוגן והפנסיה עולים קשישים רבים נותרים בחיפוש נואש אחר חלופות
כעת, בי משלמת לג'נט 800 דולר לחודש כדי לגור בחלל נוח עם שני חדרי שינה במפלס התחתון של ביתה, מצויד בחלונות גדולים ושלם עם חדר רחצה ומטבח משלה.
בתמורה עוזרת בי במשימות יומיומיות: השקיה ושתילה בגינה האהובה של ג'נט, הוצאת האשפה והכנת ארוחות מדי פעם.
ואפילו היה מקום לעוד בן בית אחד לא צפוי: הכלב הנאמן של ביזה 'פנדה'.
למרות שג'נט התעקשה במקור שהיא לא רוצה חיית מחמד, פנדה הצליחה לחזר אחריה ובסופו של דבר היא התרצה.
'היא מטפלת בזה לגמרי,' אומרת ג'נט.
מה שהתחיל כסידור מעשי הפך עד מהרה לידידות מתהווה שאף אישה לא ציפתה לה.
'זה היה מציל חיים' משתפת ביזה.
'אנחנו חברים טובים,' אומרת ג'נט בשכנוע. 'אני מרגיש כאילו אנחנו, שלושתנו'.
מחקרים מראים שכשליש ממשקי הבית שבראשם מישהו בן 65 ומעלה היו "עמוסי עלות"
ולמשפחתה הביא ההסדר הקלה עצומה.
'הם מאוד מאוד מרוצים בשבילנו', היא אומרת ומוסיפה 'זה באמת היה ניצחון, אני מופתעת שזה לא ידוע יותר כאופציה'.
אליסון ג'וקובסקי, מנכ"לית ארגון שיתוף הבתים Sunshine Home Share Colorado שהגברות השתמשו בו, הקימה את העמותה ב-2016 לאחר שזיהתה כמה קשישים נלחצים בגלל עליית עלויות הדיור.
היא נזכרת שקיבלה טלפונים מקשישים שהוציאו את עיקר ההמחאות של הביטוח הלאומי שלהם על שכר דירה, בעוד שאחרים התמודדו עם רשימות המתנה ארוכות שנים לדיור מסובסד. במקביל, בעלי בתים מבוגרים רבים גרו לבדם בבתים עם חדרי שינה ריקים שהם כבר לא היו צריכים.
"שיתוף בתים הוא דרך יעילה באמת ליצור דיור בר השגה ולתמוך באנשים מבוגרים שרוצים להזדקן במקום", אמר יוקובסקי ל-The סיאטל טיימס.
הארגון מקפיד להתאים בין 'ספקי בית' ל'משתפי בית', בודק הכל, מאישיות ואורחות חיים ועד ציפיות ושגרות לפני הצגת בני בית פוטנציאליים. בשנה שעברה, סאנשיין סייעה ל-31 מניות בית מוצלחות – שיא לעמותה.
וזה רחוק מלהיות סיפור הצלחה בודד.
הסיפור של ג'נט ובי משקף תנועה הולכת וגוברת בקרב מבוגרים שמגדירים מחדש איך הפרישה יכולה להיראות
גם המחוקקים מתחילים לשים לב. כמה מדינות הציגו או העבירו חקיקה שנועדה להקל על שיתוף בתים על ידי מניעת הרשויות המקומיות להגביל בעלי בתים שרוצים להשכיר חדרים פנויים למבוגרים שאינם קשורים.
בפנסילבניה ובקונטיקט, ההצעות אף זכו לכינוי 'הצעות חוק של בנות הזהב', לכבוד הסיטקום וזכו לתמיכה דו-מפלגתית.
נציג מדינת קולורדו, מני רוטינל, עזר להעביר חקיקה בשנת 2024 שמונעת מערים ומחוזות להגביל את מספר האנשים שאינם קשורים שיכולים לחיות יחד בבית יחיד.
"כל כך הרבה צעירים בעצם ויתרו על רכישת בית", אמר.
נציג פנסילבניה, טאריק חאן, דגל בחקיקה דומה, בטענה: 'זה לא הגיוני שבן דודך יכול לעבור לגור, אבל מישהו שלא קשור אליך לא יכול'.
שיתוף בתים לא יפתור את משבר הדיור של אמריקה בעצמו, אבל התומכים מאמינים שהוא יכול לפתוח אלפי חדרי שינה ריקים שכבר יושבים ללא שימוש ברחבי המדינה, וליצור בתים במחיר סביר מבלי לבנות נכס חדש אחד.
עם זאת, עבור נשים כמו ג'נט ובי, היתרונות חורגים הרבה מעבר לדיור.
מה שהתחיל כסידור מעשי הפך לידידות, ביטחון ושקט נפשי.
אולי בנות הזהב עלו על משהו אחרי הכל…