גדול הג'אז סוני רולינס מת בגיל 95
סוני רולינס, סקסופוניסט הטנור והגאון חסר המנוחה שהטון הנועז והמיוחד והניסויים המתמידים שלו שמרו אותו על חוד החנית של הג'אז במשך יותר מ-50 שנה, מת ביום שני בגיל 95.
הדוברת טרי הינטה אמרה ל-Associated Press כי רולינס מת בביתו בוודסטוק, ניו יורק.
מימיו הראשונים כתופעת נוער ועד עבודת הסולו המדודה יותר שלו והתנסויותיו בג'אז חופשי, רולינס היה נערץ בשל מיומנות האלתור שלו. הוא היה אחד מגדולי החיים האחרונים של עידן הביבופ ו – יחד עם ג'ון קולטריין וצ'רלי פארקר – אחד הסקסופוניסטים המשפיעים ביותר בתקופתו.
מעריצי הרוק קיבלו מנה מהמוזיקה שלו עם האלבום של הרולינג סטונס מ-1981 קעקוע אותךהכולל את סולו הסקסון הנוגה של רולינס בבלדה מחכה לחברשהוכן לאחר שצפה במיק ג'אגר רוקד.
צפו | סוני רולינס מנגן סקסון בבלדה של סטונס:
למרות הצלחתו המתמשכת, רולינס מעולם לא היה ממש מרוצה מהאמנות שלו, לקח מדי פעם הפסקות ארוכות מנגינה ואימץ באופן עקבי סגנונות חדשים אקלקטיים.
הוא תמיד התייחס לעצמו כ"עבודה בהתקדמות", ואמר שהוא לא אחד מאותם אמנים שמתמקמים בדרך אחת של נגינה.
בעוד שעבודת הביבופ המוקדמת שלו הייתה הפופולרית ביותר בקרב מעריציו, רולינס מעולם לא הביט לאחור, ואמר שהוא מוצא את זה "מייסל" אפילו להקשיב לפגמים בהקלטות הישנות שלו.
"אני לא מחשיב את עצמי כמוזיקאי שלמד כמה שאני רוצה ללמוד", אמר ל-Associated Press ב-2007.
הישגים מתמשכים
בשנות ה-90 וה-2000, הוציא רולינס שורה של אלבומים שזכו לשבחים. הוא שמר על משטר תרגול קפדני, והמשיך לסייר עד שנות ה-80 לחייו. פיברוזיס ריאתי, עיבוי ופגיעה של הריאות, יאלץ אותו בסופו של דבר לצאת לפנסיה. הוא ניגן את הקונצרט האחרון שלו ב-2012 והפסיק לנגן לגמרי ב-2014.
בזמן שהוא התגעגע להערצת הקהל, הוא התגעגע יותר לנגינה בפועל.
"ניגנתי כמה קונצרטים בשלב מוקדם שבהם הייתי בחוץ אחר הצהריים", הוא אמר לניו יורק טיימס בשנת 2020. "הצלחתי להסתכל למעלה לשמיים, והרגשתי תקשורת; הרגשתי שאני חלק ממשהו. לא הקהל. משהו גדול יותר".
אלבומו משנת 2001 זה מה שאני עושהזיכתה אותו בפרס גראמי עבור אלבום הג'אז האינסטרומנטלי הטוב ביותר. הוא זכה שוב בשנת 2006 עבור סולו אינסטרומנטלי ג'אז הטוב ביותר עבור למה נולדתי?
הסולו הזה היה מהאלבום ללא שיר: הקונצרט ב-11 בספטמברהקלטה חיה מהופעה בבוסטון ארבעה ימים בלבד לאחר פיגועי ה-11 בספטמבר. רולינס, שפונה מדירתו במרחק של כמה רחובות ממגרש אפס, המשיך את הקונצרט על פי דרישתם של אשתו והמנהלת שלו, לוסיל. היא מתה ב-2004.
השורדים שלו כוללים אחיין, קליפטון אנדרסון, והאחיינים ואלין אנדרסון וגבריאל דה-גרואט.
הפרק הבא1:41המוזיקאית דורותיאה פאס על המשמעת הבלתי מעורערת של סוני רולינס
קרב עם הרואין
רולינס קיבל את ההפסקה הגדולה הראשונה שלו בשנות העשרה המאוחרות שלו כשהוזמן להצטרף ללהקתו של ת'לוניוס מונק. עד מהרה הוא התעסק עם מיילס דייויס ובאד פאוול, שהכירו לו את עולם ההקלטות עוד לפני שסיים את התיכון.
אבל כמו מוזיקאי ג'אז רבים בסוף שנות ה-40 ותחילת שנות ה-50, הכוכב העולה של רולינס כמעט דעך כאשר התמכר להרואין בגיל 19. כשההתמכרות שלו החמירה בהתמדה, רולינס ריצה שתי תקופות בכלא – 10 חודשים ב-1950 ושלושה חודשים ב-1953, ובסופו של דבר חי בשיקגו – ברחוב 1953. בשנת 1954, רולינס נכנס לבית חולים בלקסינגטון, קיו, כדי לעבור טיפול תרופתי.
הוא עזב עבר התעוררות רוחנית כשהוא בעט בסמים.
"התחלתי לקבל פילוסופיה עמוקה יותר לגבי מה החיים", הוא אמר לסוכנות הידיעות AP ב-2007. "מנקודה זו ואילך, זה כשהתודעה שלי התעוררה".
לאחר שהשתחרר, הוא חזר לשיקגו וחתום כחבר בחמישיית מקס רואץ'-קליפורד בראון. בשנת 1956 הקליט אלבום סולו, קולוסוס סקסופון. צליל הבופ המופשט והקשיח הכריז עליו כאחד מנגני הסקסון המובילים של הג'אז ונשאר אחת מיצירותיו המשפיעות ביותר.
בשנתיים הבאות רולינס הגיע לגישה אחרת, עבר לטריו ללא פסנתר בשלושה אלבומים נוספים: Way Out West, לילה בונגארד של הכפר ו סוויטת חופש.
ואז, בשיא הפופולריות שלו, רולינס נכנס להסתגרות, בילה את השנתיים הבאות באימון לבד על גומחה בודדת מעל הנהר המזרחי על שביל גשר וויליאמסבורג.
"הדבר שאני הכי גאה בו בקריירה שלי הוא העובדה שהצלחתי לראות מעבר להיותי פופולרי וכל הדברים האלה", אמר ל-AP ב-2007, "ולעשות מה שהאני הפנימי שלי אמר לי לעשות".
במהלך היעדרותו, הג'אז התרחק מהסאונד המהיר והארוגים של ביבופ אל הג'אז החופשי התזזיתי והכאוטי יותר. כשרולינס בחר לחזור לסצנה ב-1961, הוא אימץ את הסאונד החדש – מהלך שחילק את מעריציו.
באמצע שנות ה-60, רולינס סייר רבות באירופה, והחליף הלוך ושוב בין גישות מסורתיות ואוונגרדיות יותר. הוא תרם מוזיקה מקורית לפסקול של אלפיהסרט הבריטי משנת 1966 שהפך את מייקל קיין לכוכב.
במהלך טיול ליפן גילה רולינס את הזן בודהיזם, מה שגרם לשבתון ממושך נוסף שיימשך לתחילת שנות ה-70.
אגדה חיה
כשבחר להקליט שוב ב-1972, הוא נחשב כעת לאגדה וזכה להכרה במיינסטרים. באותה שנה הוענק לו מלגת גוגנהיים ובשנה הבאה נכנס להיכל התהילה של Downbeat. הוא הופיע על תוכנית הערב והחל לנגן באולמות קונצרטים במקום במועדוני לילה.
תיאודור וולטר רולינס נולד לבית מוזיקלי בהארלם ב-7 בספטמבר 1930. אביו, קצין חיל הים, ניגן בקלרינט, אחותו ניגנה בפסנתר, ואחיו הגדול היה כנר.
כשהיה בן שמונה, הוריו התעקשו שילמד פסנתר, אבל, כזכור, "זה לא היה צריך". במקום זאת, הוא אמר, הוא מעדיף להיות בחוץ לשחק בייסבול. אבל עד גיל 11, רולינס הוקסם מהסקסופון, ושכנע את הוריו לקנות לו אחד – אלט.
הוא התקשה להרשות לעצמו שיעורים ובמידה רבה היה אוטודידקט, אבל רולינס הפך מהר מאוד לאולסטאר, עבר לסקסון טנור ושיחק במועדונים בלילות.
הוא משאיר אחריו הקלטות רבות שלא פורסמו ואמר שהוא לא מתכנן להשאיר אחריו הוראות מה לעשות איתן.
"אחרי שאצא מהכוכב הזה לא יהיה לי שום מילה על מה שקורה, אז אני לא מודאג מזה", אמר לניו יורק טיימס בשנת 2020. "וילד, אני מתייסר על המוזיקה שלי; לא אצטרך להתייסר מזה יותר. תודה לאל".
הזינוק של טבע: האם מניית ענקית התרופות עדיין משתלמת אחרי עלייה של 102% בשנה?