במעלה הנהר אל תוך המורס המוסרי: 'אמזומניה' בוחנת מבט ביקורתי בתיעוד שבטים ילידים ללא קשר – DC/DOX
בסרט התיעודי אמזוניהשזה עתה הוקרן בפסטיבל DC/DOX בבירת המדינה, צילומי וינטג' מציגים יוצר ועיתונאי שוודי במה שנראה כסביבה בג'ונגל, קושר על מגפיו הבלויים. מצ'טה תלויה בהישג יד, הלהב הארוך שלה מושך לתוך עמוד עץ.
ארלינג סודרסטרום, הקולנוען-עיתונאי, מביט במצלמה ומצהיר, "אנחנו קבוצה גדולה של 26 גברים. צור או שבור, זה הניסיון האחרון ליצור קשר עם הקורובו. זה מעולם לא נעשה בעבר, שבני אדם נכנסים לשטח האינדיאנים, קרקע שהם מכירים היטב, ומנסים ליצור איתם קשר שם."
זה סיפור שמסופר לעתים קרובות בספרות ובקולנוע – ההרפתקן המערבי נחוש להגיע לשבטים מבודדים באמזונס או במקומות אחרים ברחבי העולם. סודרסטרום יצר כמה סרטים תיעודיים על חיפושיו, ביניהם מועדון הג'ונגל (1997) ו השבטים הנסתרים של האמזונס (2002).
"כשגדלתי כמו ילד, סרטים דוקומנטריים כאלה היו כל הזמן בטלוויזיה", מספר נתן גרוסמן, הבמאי יליד שבדיה של אמזוניה. "אם הפעלת את Discovery Channel או NatGeo, כל דבר יכול להופיע."
ארלינג סודרסטרום (עם מצלמה) עולה לנהר האמזונס עם סידני פוסואלו סקפטי ב'אמזומניה'.
באדיבות נתן גרוסמן
בערך במחצית הראשונה של אמזוניה מורכב מצילומים גולמיים שסודסטרום צילם ב-1996 כשעלה במעלה נהר האמזונס לכיוון שטחו של קורובו.
"קיבלתי טיפ מחבר ששמע שהארכיון הזה קיים ושמע עליו [Söderström’s] עֲבוֹדָה. אם אתה מדבר עם נציבים דוקומנטריים מהגיל המבוגר יותר בתעשייה, הם מזהים וזוכרים את זה", אומר גרוסמן ל"דדליין". "קיבלתי גישה לכל הקלטות כדי לבצע דיגיטציה שלהן ולראות מה היה על הבלאגן ואיך העומס בהשוואה לסוגים הקודמים של סרטים תיעודיים [Erling] היה ארוז. כי זה היה ארוז בכמה דרכים שונות. זה היה הסרט התיעודי עטור הפרסים הזה [The Hidden Tribes of the Amazon] שהופיעו בטלוויזיה הצרפתית והגרמנית, אבל היו גם דברים קצרים יותר בטלוויזיה השוודית".
סידני פוסואלו צולם ב-1996 על ידי ארלינג סודרסטרום.
באדיבות ארלינג סודרסטרום
בהצהרה אוטוביוגרפית באתר האינטרנט שלו korubo.com כותב סודרסטרום כי במסעו ב-1996 ליווה אותו סידני פוסואלו, מייסד המחלקה לאינדיאנים מבודדים בברזיל ומומחה להגנה על עמים ילידים בארצו. בהצהרתו, העיתונאי השוודי אינו מזכיר את חששותיו של פוסואלו לגבי המשימה במעלה הנהר.
"סידני הוא דמות חזקה מאוד בפוליטיקה הברזילאית, והוא מאמין מאוד בחוסר יצירת קשר עם קבוצות ילידים שחיות בבידוד מרצון. ואני חושב שחלק ממה שרואים בסרט הוא כמו הספק המדהים הזה שהוא נושא. אני חושב שהוא אולי האדם בסרט שבאותו זמן היה לו הכי עמוק להבין את ההשלכות של סיטואציה כזו". "אני חושב שזה מאוד ברור מהצילומים… איזו החלטה קשה מאוד זו בטח הייתה ליצור משלחת כזו ולעשות את הצעד הזה."
לכאורה, המסע של 1996 נועד להגן על הקורובו ממגע חיצוני נוסף של פולשים (כורתים עצים, דייגים, מתנחלים) בכוונה לקחת את משאביהם. אֲבָל אמזוניה הופך לחקירה של האתיקה של שליחת צלמים וצוותי צילום לאזור של אנשים ילידים מבודדים מבלי לבקש את הסכמתם או לתת להם כל ביטוי במה שצולם או כיצד נעשה בו שימוש.
הבמאי נתן גרוסמן
ALBERTO PIZZOLI/AFP דרך Getty Images
"הסרט עוסק באמת במדיאליזציה של האירוע הספציפי הזה", קובע גרוסמן. "הנושא המרכזי של הסרט הוא מאוד אני כנציג שוודית של התקשורת שמסתכל על הפרקטיקות האלה ומנסה ליצור שאלות ולהעלות את זה לסדר היום".
זו לא שאלה אקדמית, מוגבלת למשלחות שנשארו בבטחה בעבר.
"יש יותר מ-200 קבוצות ילידים שעדיין חיות בבידוד מרצון בעולם. ואני חושב שאולי ממשלות רבות עדכנו את הדעות והסטנדרטים שלהן וכיצד להתחבר לתקשורת. אבל לצערי, אני לא בטוח עד כמה התקשורת בהכרח עדכנה את סוג העניין שלנו בזה", טוען גרוסמן. "ואני לא מדבר ספציפית על הקהילה הדוקומנטרית כאן. אני מדבר על קהילות החדשות… הייתי בספק היום אם לעיתון היה הזדמנות לעקוב אחר משלחת כזו, אם הם לא היו אומרים כן, ואם הם לא היו הולכים רחוק מאוד בסוג הניסיונות שלהם לשדר מצב כזה".
כלומר, העיתון הבריטי "גרדיאן" ב-2020 פרסם סרטון של דקה ב-YouTube שכותרתו "צילומים של בן שבט ללא קשר ביער הגשם של האמזונס", עם התוספת המועילה, "האיש חשוף חזה ונושא חנית". זה אחד מאינספור סרטונים וסרטים מהסוג ביוטיוב, חלקם קטעים מצילומים של סודרסטרום והרפתקנים כמוהו.
ברור ש"איש חשוף חזה נושא חנית" לא התייעץ אם הוא רוצה להצטלם או שתמונתו תעלה ליוטיוב. גרוסמן מציין שהחוקים בעולם המפותח מעדיפים "בעלים" של סוג זה של צילומים – כלומר, האנשים שירמו בו.
"הסרט מסתכל על כל הרבדים המוסריים האלה, אבל יש גם את הרובד המשפטי הזה. חוקי הזכויות החומריות של אירופה וארה"ב, הם מאוד חזקים. לארלינג יש המון המון ארכיונים של קבוצות ילידים אחרות. [The rights to] הארכיונים האלה, הם שוכבים איתו. כאשר נוצרו חוקי זכויות יוצרים במדינות שונות, אלה לא נעשו במשא ומתן עם קבוצות ילידים".
בני שבט קורובו מופיעים ב'אמזומניה'. בתור בנים, הם צולמו על ידי ארלינג סודרסטרום.
באדיבות נתן גרוסמן.
לעומת זאת, הקומונידה קורובו הם מפיקים בפועל של אמזוניה. גרוסמן אומר שהוא התייעץ איתם מקרוב על יצירת הסרט התיעודי והשימוש בצילומים של סודרסטרום.
"לבדוק את הסרט כולו, לבדוק את כל הטיעונים שלהם, לבדוק את הארכיון כדי לוודא שחברי הקהילה והמפיקים הבכירים מהקהילה חושבים שהדברים מוצגים נכון, כל הצעדים האלה נעשו", אומר גרוסמן. אבל הוא מודה, "אפילו כל מה שעשינו, לא יהיו פרקטיקות מושלמות. תמיד יש סוגים כאלה של חוסר איזון כוח."
ב"הצהרת מיקום" המלווה את הערות העיתונות לסרט, ה אמזוניה הצוות קובע, "הפרויקט מכיר בסופר, גישה לארכיונים, תרגומים וקבלת החלטות עריכה כצורות של כוח. יוצרי הסרט אינם ממצבים את עצמם כצופים ניטרליים או כפוסקי אמת, יצירה מעוצבת תמיד על ידי בחירה, מסגור והקשר למקום שבו היא פורסמה."
העיתונאי ויוצר הסרטים השוודי ארלינג סודרסטרום ב'אמזומניה'.
באדיבות נתן גרוסמן
סודרסטרום, כבן 70, מופיע בצילומי הארכיון שלו בסרט ובחומר שצילם גרוסמן הרבה יותר לאחרונה. הוא יוצא כמגננה לפעמים כאשר מערערים על איך הוא השתמש בארכיון שצילם של הקורובו. עם זאת, הוא כותב באתר האינטרנט שלו, "הייתי חלק מהצוות הראשון שיצר קשר עם מה שנקרא 'קורובו' ב-1996 אבל זו הייתה פעולת חירום, הם נטבחו והועברו באזורים רחוקים מאדמתם המסורתית.
"היכן בדיוק גרים הקהילות האחרות האלה יישאר סוד. אנחנו צריכים להשאיר אותן בשקט. בואו רק נגן על אדמתן ועל היקום שלהן, יער הגשם. הם צריכים את היער כדי לשרוד ולחיות בשלווה חופשיים ולא ידועים. אבל הם לא צריכים אותנו."
אף על פי כן, סודרסטרום "מקווה ליצור סרטים נוספים באזור", מציין גרוסמן. בהתייחסו לשם סרטו, מציין גרוסמן, "הכותרת מתייחסת בבירור למאניה הבלתי נגמרת או הקסם הזה למקום הזה."