סקירת 'החיים הבאים': אמיליה קלארק חיה אפשרויות חילופיות שמשנות חיים ברומדראם העשיר והג'אזי של דרייק דורמוס – פסטיבל הסרטים טרייבקה
כמו שעשתה עבור אנשים רבים, המגיפה שינתה דברים עבור הסופר/במאי דרייק דורמוס שסרטו האחרון, סופים, התחלות בשנת 2019 נראה כעת כמו תואר נבואי ליוצר הסרט, רומנטיקן אמיתי, שמאז סיים מערכת יחסים אחת ואז פגש אישה כדי להתחיל אחרת כאשתו. המפגש המקרי במדריד עורר את סרטו הראשון מזה 7 שנים, החיים הבאים אם לא אוטוביוגרפית אז לפחות ברוחה.
בסרטו החדש לקיסוס של אמיליה קלארק יש רגע משנה חיים בזמן שהוא על רכבת בלונדון. ובכן בעצם זה כן דוּ רגעים משנים חיים והם מהווים את התבנית עבור החיים הבאים שמציגה צמד מציאויות אלטרנטיביות עבור אייבי, רומנטית ומקצועית. היא ממוקמת בצורה טעימה על רקע סצנת הג'אז המודרנית של לונדון, היא מוצאת את עצמה מתמודדת עם בחירה בקצת אזור הדמדומים של שני עולמות, יקומים מקבילים המעוררים את השאלה שהציב המשורר רוברט פרוסט עם "הנתיב לא נלקח". כאן אנו רואים שני נתיבים ותוהים מה תהיה הבחירה הנכונה, אם אחת מהן, עבור אייבי. באחד היא פוגשת את מוזיקאי הג'אז דייגו (אדגר רמירז) ברכבת לאחר שנתקלה בו בטעות ושפכה את הקפה שלה על עצמה. זוהי תחילתה של מערכת יחסים יפהפיה שבה הוא מעודד את השאיפות המוזיקליות שלה שהיא דחתה הצידה וכעת מעורר בה השראה ללכת בנתיב הקריירה הזה, כמו גם במסלול רומנטי איתו וקבלה של שני ילדיו. במציאות האחרת שבה היא על הרכבת אבל לא לשפוך את המשקה ואין לה את המפגש עם דייגו, היא חוזרת לאקס שלה, נואה, הבוס שלה במשרד משגשג בלונדון, ואדם שעשוי להיות איתו עתיד מסורתי יציב יותר גם אם זה יחניק בשקט את שאיפותיה שלה.
באיזה דרך היא תלך? דורמוס מנווט במיומנות את הנרטיב המבלבל הזה לפעמים, שמזג זג הלוך ושוב בין שתי המציאויות החלופיות והקיימות מאוד, וממזג אותן עם התוסס של סצנת הג'אז של לונדון וכמה שירה שופעת עבור רמירז וקלארק, במיוחד עם הביצוע המרגש שלה למרכיב העיקרי של WW2 "I'll Be Seeing You". כל הפרטיטורה עשירה ומפתה לאוהבי הג'אז, והיא הופכת לפסקול מדהים כשאייבי חיה את חייה. באופן חכם דורמוס לא צובע את המצב בין דייגו ונואה בכך שהוא הופך את אחד למפסיד בצורה ברורה, כפי שקורה ברוב הרומקומים בסגנון הוליווד. לשניהם יש קיימא, לשניהם יש רגעים משמחים, ולשניהם יש רגעי ירידה כששני התרחישים האלה מתגלים. אני חייב להודות לפעמים שזה יותר מדי לעקוב, והם מתמזגים בדרכים מעניינות מדי פעם. תתנצל אם לא תיזכר מיד בסרט מ-1998, דלתות הזזה גם עם חיים חלופיים המתרחשים בלונדון וגם ניצת על ידי נסיעה ברכבת (או רכבת תחתית) עבור גווינת' פאלטרו, האחת שבה היא תופסת את הרכבת המובילה לגילוי החבר שלה בוגד בה, השנייה שבה היא מחמיצה את הרכבת ובכך לא מוצאת את התגלית.
בכל זאת, מה שדורמוס עשה הוא ליצור את שלו עם קונספט דומה, סרט שהשתפר מאוד על ידי הנוכחות המעצבנת של קלארק שהוא נפלא בתפקיד(ים) זה, ומראה לנו את תהילת הגורל ואת המחיר שלו. זה סרט שעשוי לגרום לך לחשוב על הבחירות שלך בחיים, מה יש ומה יכול היה להיות. רמירז, אף פעם לא מרתק יותר, משקיע אלטרנטיבה אטרקטיבית וחסרת דאגות יותר, בעוד שפארת'ינג אולי פחות מרגש אבל עדיין מישהו שאוהב את אייבי בבירור למרות מערכת יחסים רוקיסטית שבכל זאת היא דרך ראויה לעבור. זה מסובך.
דורמוס, שסרט הפריצה שלו, של 2011 כמו קרייזי עדיין יש לו מקום בלב שלי, עשה הפעם סרט מאוד אישי שמאשר שהוא עדיין מוצא בגרות כמספר סיפורים, השינויים בחייו מסמלים דרך חדשה ומבטיחה עבור אוֹתוֹ כיוצר סרטים שעורר אנרגיה מחדש.
המפיקים הם דורמוס, אליקה פורטנוי, גלב פטיסוב, בן פו, קייט באקלי ואמיליה קלארק.
כּוֹתֶרֶת: החיים הבאים
פֶסטִיבָל: טרייבקה
במאי/תסריט: אנחנו שורפים את דרייק
יָצוּק: אמיליה קלארק, אדגר רמירז, ג'ק פארת'ינג.
זמן ריצה: שעה ו-52 דקות
סוכן מכירות: CAA (ארה"ב); מדע טילים (בינלאומי)