ציטוט היום מאת אלפרד היצ'קוק: 'תגרום לקהל תמיד לסבול כמה שאפשר'.

אלפרד היצ'קוק נולד באנגליה בשנת 1899 והוא היה… ובכן, אתם יודעים מי הוא היה. היצ'קוק הוא אחד מיוצרי הקולנוע המוכרים בעולם והבינוניים ביותר אי פעם. העניין שלו במקאברי השפיע על העסק כולו, והמוניטין שלו כ"אמן המתח" נותר ללא עוררין עד היום. הוא ביים למעלה מ-50 סרטים משנות ה-20 עד שנות ה-70, כולל "רבקה", "קסום", "חבל", "חייג M לרצח", "חלון אחורי", "ורטיגו", "פסיכו", "הציפורים", וכן, כל כך הרבה אחרים. אף יוצר לא נכתב על יותר.

היצ'קוק גם היה מאוד גלוי ונוכח בסרטי המתח שלו (לעתים קרובות הוא הציג לעצמו הופעות קמא), והוא הנחה פעם סדרת טלוויזיה שבה פנה ישירות למצלמה, כך שהאישיות של היץ' הייתה ידועה לציבור. הוא היה שוצף, ערמומי, חסר עניין מדומה ותמיד קודר בשמחה.

היצ'קוק סיפר ​​את הסיפור הזה הרבה בראיונותאבל הוא אהב להסביר את הפחד שלו משוטרים לכל החיים. נראה שכשהיץ' היה בן חמש, אביו של אלפרד הצעיר שלח אותו לתחנת משטרה מקומית כדי למסור פתק. השוטר הביט בפתק, ואז הכניס את אלפרד לתא הכלא ונעל אותו בפנים. "זה מה שאנחנו עושים לנערים שובבים", אמר השוטר. הוא שוחרר כמה דקות לאחר מכן, אבל הזמן הבלתי צפוי הזה בתא הכלא נתן להיצ'קוק פוביה מתמשכת מכל קציני אכיפת החוק. אי אפשר להבין מה אביו של היצ'קוק התכוון ללמד עם ה"שיעור" הקטן הזה, אבל מה שלמד היצ'קוק הוא שדברים פתאומיים ומפחידים יכולים לקרות ללא אזהרה.

נראה שהיצ'קוק יצר קריירת קולנוע מגירוש הפחד הזה. בסרטיו, היצ'קוק ניסה לחלוק תחושת אי שקט ספציפית לעתים קרובות ככל שיכול. הוא לא היה מאושר עד שהקהל סבל.

"תמיד לגרום לקהל לסבול כמה שיותר."

אלפרד היצ'קוק, לפי טיים מגזיןנתן את העצה הנ"ל בשלב מוקדם מאוד בקריירה שלו, עוד בשנת 1939. הוא היה בדרכו ממולדתו אנגליה לקליפורניה כדי ליצור את הסרט האמריקאי הראשון שלו ("רבקה", יצירת מופת של אי-נחת), ועצר בקונטיקט כדי לתת הרצאה לסטודנטים באוניברסיטת ייל. עד אז, היצ'קוק כבר עשה קלאסיקות ידועות כמו "האיש שידע יותר מדי", "39 השלבים", "חבלה" ו"הגברת נעלמת", אז הוא בהחלט היה מישהו שסטודנטים היו רוצים לשים לב אליו.

הציטוט שלמעלה, שהוצא מהקשרו, עשוי לגרום לאדם להאמין שהיצ'קוק רק רצה לראות את הקהל מתפתל עם אימה ו/או חומר דוחה. למעשה, הוא התכוון לחובתו של יוצר קולנוע להכניס מתח קולנועי בכל מקום שהנרטיב מאפשר. בגרסה גדולה יותר של הציטוט נכתב: "ניתן להכניס מתח בסיפור אהבה פשוט, כמו גם בתמונה המסתורית או המטומטמת. לגרום לקהל לסבול כמה שיותר."

במילים אחרות, המתח צריך להפתיע. אפילו הציפייה למתח יכולה לגרום למתח. סיפור אהבה פשוט עלול לחשוף לפתע בן זוג לא אמין או משקר, ומכאן, חשד לאחר מכן בכוונותיו העלולות להיות רצחניות. תעלומת רצח היא מספיק זמן למתח, שכן הקהל יתהה אם הבלש ימצא את הרוצח. או, כפי שהיה נפוץ יותר עבור היצ'קוק, אם הרוצח עושה לברוח מזה (ראה: סרט התלת מימד "חייג M לרצח", "פסיכו" וכו').

אפשר לראות איך כלוא בתא כלא בגיל חמש לימד את אלפרד שמתח ופחד יכולים להגיע פתאום וללא סיבה. וברגע שזה מגיע, אנחנו אף פעם לא יודעים מתי השחרור יגיע.

מטבע הדברים, שוטרים הם מקור מבוהל עבור היצ'קוק, ומכיוון שהם נוסעים בעיר בין האזרחים, עימות פתאומי ואקראי נראה בלתי נמנע. אפשר בהחלט לשים לב שאף אחד מהסרטים של אלפרד היצ'קוק לא מציג שוטרים גיבורים. שוטרים הם דמויות מאיימות. נזכיר את השוטר ב"פסיכו" שעוצר את מריון קריין (ג'נט לי) כשהיא מנסה לדלג מהעיר עם 40,000 דולר במזומן. השוטר (מורט מילס) הוא כמו מפלצת. שוטרים נמצאים שם, היץ' יודע, כדי לגרום לכולם להיות לא רגועים.

קל מאוד גם למצוא דמויות בפילמוגרפיה של היצ'קוק שהואשמו כוזב בפשע. ברבים מסרטיו, דמות מוצאת את עצמה על הלכות על עבירות שלא ביצעו. המתח נובע מכך שהם מנסים לטהר את שמם, וצריכים לחצות עולם שפתאום מתמלא באנשים שרוצים לתפוס אותם.

ניתן להדגים את המגמה הזו בצורה הטובה ביותר בסרטו של היצ'קוק מ-1956 "האיש הלא נכון", הסרט היחיד שביים שהתבסס על סיפור אמיתי. בסרט מככב הנרי פונדה בתור כל אדם משעמם שבביקור במשרד ביטוח חיים מואשם לפתע שהוא אדם שניסה לשדוד את המקום כמה שבועות קודם לכן. ככל שהסרט מתקדם, דמות הנרי פונדה מגלה שהוא יותר ויותר דומה לגנב סדרתי, ושיש לו פחות ופחות מקרה. אפילו אנחנו בקהל מתחילים לחשוד שהנרי פונדה עשוי להיות הגנב. ובכל זאת, אנחנו מרגישים כל כך נורא בשבילו. כל כך חסר תקווה. אבודים בעולם שלא עושה דבר מלבד להטיל רדיפה אקראית על קורבנות אומללים.

אגב, הנרי פונדה לא חשב ש"האיש הלא נכון" הוא "היצ'קוק" מספיק.

היצ'קוק היה ראוי לציטוט, ולמרבה המזל, כמה מהבונות השנונה שלו נתפסו בציבור, כולל:

• "אין אימה ב'בנג'. רק בציפייה לכך".
• "אמרו שקראתי לשחקנים בקר. לעולם לא הייתי אומר דבר כזה גס ומעליב. מה שכנראה אמרתי זה שצריך להתייחס לכל השחקנים כמו בקר".
• "ה'מקגאפין' הוא המונח שבו אנו משתמשים כדי לכסות דברים כאלה: לגנוב תוכניות או מסמכים, או לגלות סוד. זה לא משנה מה זה. והלוגיקאים טועים בניסיון להבין את האמת של מקגאפין, מכיוון שזה חוץ מהעניין. הדבר היחיד שחשוב הוא שבתמונה, התוכניות, המסמכים החיוניים חייבים להיראות כמו הדמויות, או החשיבות החיוניות."
• "האדם אינו חי מרצח בלבד. הוא זקוק לחיבה, אישור, עידוד, ומדי פעם גם לארוחה דשנה".
• "אני מרוצה שהטלוויזיה מציגה סיפורי רצח כי היא מחזירה את הרצח למסגרת החוקית שלה: הבית".
• "וולט דיסני, כמובן, יש לו את הליהוק הטוב ביותר. אם הוא לא אוהב שחקן, הוא פשוט קורע אותו".
• "אני מתנצל על היעדר שפיכות דמים בתוכנית הערב. ננסה להשתפר בפעם הבאה".
• "ברנרד שו ניסה פעם להבין כמה זמן משחק של מחזה יתבסס על הסיבולת של שלפוחית ​​השתן האנושית. וזו הבעיה הבסיסית שלנו כשאנחנו יוצרים סרט."