5 הסרטים הטובים ביותר כמו האודיסאה של כריסטופר נולן

האפוס האדיר של כריסטופר נולאן "האודיסאה" סוף סוף כאן, ומביא לנו את ההפקה הגדולה ביותר בקריירה שוברת הקופות של הקולנוען. בעיבוד השיר הקלאסי של הומרוס, נולאן הפך את "האודיסאה" לסרט רחב ידיים שנשאר נאמן לחומר המקור שלו ובמקביל גם מפרש מחדש פרטים מסוימים בדרכים חדשות מרתקות. אם ראיתם את "האודיסאה" ויש לכם מצב רוח לצפות בסרטים דומים, הגעתם למקום הנכון! להלן ריכזתי חמישה סרטים שדומים לעיבוד החדש של נולאן.

ל"האודיסאה" יש נושאים שכריסטופר נולאן כיסה בכמה סרטים אחרים, אז בתיאוריה, אני יכול פשוט למלא את כל הרשימה הזו בסרטים אחרים של נולאן. במקום זאת אני רק אתמקד באחד: "בין כוכבים", סיפור אחר על אדם במסע מסע ארוך וקטלני כדי לחזור בסופו של דבר הביתה (בונוס: כמו "האודיסאה", מאט דיימון ואן האת'ווי הם גם חלקים מרכזיים בסרט הזה).

בימים אלה, "בין כוכבים" נחשב לעתים קרובות כאחד, אם לא את הסרט הטוב ביותר שעשה נולאן. אני מוצא את זה מעט משעשע, כי אני זוכר בבירור שהתגובה לסרט הייתה מעט מעורבת כשהוא יצא לבתי הקולנוע בשנת 2014. מה שבטוח, אנשים לא הגיבו בפה מלא שִׂנאָה הסרט. אבל נראה שגם הם לא אהבו את זה. עכשיו, זה נחשב נהדר, ואני רק רוצה להתפאר ולומר שתמיד חשבתי שזה די טוב מלכתחילה.

ב"בין כוכבי", מתיו מקונוהיי יוצא לחלל בתקווה למצוא כוכב לכת חדש לבני אדם. כמו אודיסאוס המסכן ב"אודיסאה", דברים משתבשים כמעט בכל צעד עבור דמותו של מקונוהיי, ואהוביו בבית נותרים לתהות אם הוא אי פעם יחזור.

כמו "האודיסאה", סרט ההרפתקאות המענג של דון צ'אפי מ-1963 "ג'ייסון והארגונאוטים" מעובד ממיתוס יווני עתיק. ג'ייסון הצעיר (טוד ארמסטרונג, מדובב על ידי טים טרנר) נשלח למסע למצוא את גיזת הזהב האגדית, סוג של חלק קסום של עור כבש. ג'ייסון יוצא להפלגה עם צוות שכולל את הרקולס (!) ונתקל בכל מיני יצורים מיתיים, שרובם מתעוררים לחיים באמצעות אפקטים חזותיים של אנימציה סטופ-מושן מאת ריי האריהאוזן.

עבודת ה-VFX של האריהאוזן היא הכוכב האמיתי של התוכנית כאן – רצף שבו פסל ברונזה ענק מתעורר לחיים כדי לנסות להרוג את ג'ייסון והבנים הם מאפיין שואו, כמו גם הגמר המפורסם כעת שבו ג'ייסון צריך להילחם בחרב בהמון שלדים. בכנות, יותר סרטים צריכים להסתובב עם שלדי סטופ מושן.

בעוד ש"האודיסאה" של כריסטופר נולן לא ממש מונע בפנטזיה כמו "שר הטבעות: אחוות הטבעת" של פיטר ג'קסון, הסרטים מרגישים מחוברים דרך הניסיון שלהם לעורר תחושה של מציאות מישוש. חלק ממה שהפך את טרילוגיית "שר הטבעות" המקורית של ג'קסון לבלתי נשכחת כל כך הוא שיוצר הסרט השתמש במיקומים אמיתיים ובמיניאטורות פיזיות במקום להיכנע ל-CGI מלא (טעות שעשה עם טרילוגיית "הוביט" העלובה).

נולאן גם דבק בחומרים מעשיים, וגם ל"האודיסאה" וגם ל"אחוות הטבעת" יש איכות חיים – העולמות שהסרטים יוצרים מרגישים אמיתיים, למרות שהם מאוכלסים ביצורים מיתיים שאין להם בסיס בעולם ה"אמיתי". גם "האודיסאה" ו"אחוות" מרגישים שניהם גָדוֹל במונחים של היקף וקנה מידה בדרכים שכל כך הרבה שוברי קופות מודרניים אחרים לא מצליחים ללכוד.

לפני סרטו החדש של נולאן, אני חושב שאפשר להעלות את המקרה שהעיבוד הקולנועי המפורסם ביותר ל"אודיסיאה" הגיע באדיבות הקומדיה המוזיקלית של האחים כהן משנת 2000 "או אחי, איפה אתה?" הקואנס לקחו את התמצית הבסיסית של הקלאסיקה של הומר ועיבדו אותה מחדש לסיפורם של שלושה אסירים נמלטים (בגילומו של ג'ורג' קלוני, ג'ון טורטורו וטים בלייק נלסון) במסע דרך הדרום בשנות ה-30.

על הדרך, השלישייה מסתערת על כל מיני תקלות והופכת בלי משים לכוכבי על של מוזיקת ​​פולק תוך כדי. עד היום, "הו אח, איפה אתה?" נשאר אחד הסרטים הפופולריים ביותר של האחים כהן, וקל להבין מדוע. ובטח, הסרט של נולאן די נהדר – אבל האם מאט דיימון ואנשיו מאמצים את הכינוי "נערי התחתון הרטובים"? לא, הם לא. שחמט, כריסטופר נולאן.

מלחמת טרויה והסוס הטרויאני ממלאים תפקיד מכריע ב"אודיסאה", אבל עיקר הסיפור הזה הוא למעשה מאפוס אחר של הומרוס, "האיליאדה". הסיפור הזה קיבל עיבוד קולנועי משלו בדמות "טרויה" של וולפגנג פטרסן, שמנסה לבסס את האירועים בריאליזם על ידי הסרת כל פרט פנטסטי כמו האלים.

האמת, "טרויה" היא סוג של שקית מעורבת. עיצוב ההפקה די חזק, והקאסט יציב, אבל התוצאות הסופיות מעט חסרות ברק. מה שמעלה את הסרט הוא בראד פיט שנקרע בצורה מדאיגה, שמגלם את אכילס האגדי כמעין פסיכופת בלונדיני אקונומי שמתחרמן מלהרוג אנשים. הסרט שווה צפייה בגלל הביצועים של פיט (למרות שפיט עצמו אמר שהוא לא ממש אוהב את העבודה שלו בתמונה).