סרטי האימה האהובים של הסופרת מרגרט אטווד, סיפורי השפחה ישאירו אותך מבועת
המסאית, הסופרת והמשוררת מרגרט אטווד כתבה תעלומות, פרשנויות, ספרי ילדים, קומיקס, אופרות, טלפלייות וסיפורת היסטורית, אבל היא אולי מוכרת בעיקר לקהל הרחב בזכות הרומנים הדיסטופיים והפוסט-אפוקליפטיים שלה. הרומן שלה "סיפורה של שפחה" משנת 1985 מתרחש עתיד קודר שבו כת דתית השתלטה על ארצות הברית, ונשים הוקצו בכוח כמשרתות עבור המדינה; כלומר, עליהם להביא ילדים לעולם עבור אנשי העילית במדינה.
"סיפורה של שפחה" עובד לבמה, לסרט עלילתי ב-1990, ובעיקר, לסדרת טלוויזיה להיט ב-2017. אטווד כתבה סרט המשך ל"סיפורה של שפחה" ב-2019, בשם "הבריתות", שעובדה מאוחר יותר לסדרת טלוויזיה ב-2026.
אז באופן טבעי, לאטווד יהיה טעם מצוין בסרטי אימה. עוד ב-2017, כשסדרת הטלוויזיה "סיפורה של שפחה" בדיוק יצאה לדרך, אטווד לקחה לרדיט כדי לארח AMA עם מעריציה הרבים. אטווד הייתה אז בת 78 ונראתה מרוצה מהיכולת ליצור אינטראקציה עם אנשים ולהייפ גם את תוכנית הטלוויזיה החדשה שלה וגם את הרומן החדש שלה אז, "Hag-Seed", ריף על "The Tempest" של ויליאם שייקספיר. כשמעריץ שאל אותה על סרטי "גילטי פלז'ר", אטווד התוודתה שהיא מצאה את הקומדיה של סנדרה בולוק "מיס קונגניאליטי" מצחיקה מאוד. היא גם, כמו רבים מאיתנו, מעריצה את סרטיו של מל ברוקס "המפיקים" ו"פרנקנשטיין הצעיר".
אבל אז היא הבינה שכמה מהסרטים האהובים עליה הם סרטי ערפדים, והיא הצהירה שהיא מחבבת את הסרט השוודי "תן את הנכון להיכנס" מ-2008 וגם את סרטי האימה בכיכובו של כריסטופר לי. אטווד גם אמרה שהיא אוהבת את "Night of the Living Dead" של ג'ורג' א. רומרו, הקלאסיקה הידועה שמפחידה את הקהל כבר עשרות שנים.
מרגרט אטווד אוהבת ערפדים וגולים
ההצהרה של מרגרט אטווד על סרטי הגילטי פלז'ר שלה הייתה כי:
"[T]הנה כל כך הרבה מהם! זה עתה ראיתי שוב את 'מיס חביבות' במטוס – מצחיק מאוד! גם 'המפיקים' ו'פרנקנשטיין הצעיר'. גם 'Singin' in the Rain' כשהיא בדיכאון. ב-World o'Vampires, אני מעריץ של כריסטופר לי, אבל גם 'Let The Right One In', הגרסה השוודית. 'ליל המתים החיים', הראשון… סרט אימה יוקרתי ודל תקציב. אני יכול להמשיך…"
כריסטופר לי גילם הידוע את הרוזן דרקולה בסרט של אולפני האמר משנת 1958, "אימת דרקולה", סרט צבעוני, מזעזע, מרגש לתקופתו. "אימת דרקולה" הוליד שלל סרטי המשך, שברובם כיכב לי, וברובם יש כותרות כיפיות ומפרגנות: "דרקולה עלתה מהקבר", "טעם הדם של דרקולה" ו"דרקולה לספירה 1972" כולם מהנים. לי לא היה בסרט ההמשך של הקונג-פו מ-1974 "אגדת 7 ערפדי הזהב". הסרטים משתנים באיכותם, אבל כולם משעשעים, ולי, כשהוא נוכח, מטורף, מביא סוג חדש של רגש מלודרמטי לתפקיד דרקולה. בינו לבין בלה לוגוסי, הציבור יודע איך נראים ונשמעים ערפדים. )
"תן לימין להיכנס", של תומס אלפרדסון, המבוסס על הרומן מ-2004 מאת ג'ון אג'וויד לינדקוויסט, עוסק בילד צעיר ובודד בשם אוסקר (Kåre Hedebrant) שגר בבניין דירות משעמם בשוודיה בשנת 1982. הוא מוצא חבר בשכנה חדשה ומסתורי בשם אלי, קולה של אליפנסון (Lina Leandersson) במהלך היום. ומי שחי עם "מטפל" עצבני בשם האקאן. אוסקר לא רואה שהאקאן (פר רגנאר) מבצע מדי פעם רציחות עבור אלי. באופן טבעי, אלי הוא ערפד בן מאות שנים. זה אחד הסרטים הטובים של 2008.
מרגרט אטווד, כמו כולם, אוהבת את Night of the Living Dead
מרגרט אטווד לא הזכירה אם היא קראה את הרומן של ג'ון אג'וויד לינדקוויסט שעליו התבסס "תנו לימין להיכנס", אבל יש לי, והספר הולך הרבה יותר רחוק מהסרט. הספר אינו משתמע לשתי פנים לגבי העינויים שעבר אלי אלי והטבע האמיתי של מערכת היחסים של אלי עם האקאן. יש לו אווירה של סטיבן קינג.
זה הוגן שאטווד יתייחס ל"ליל המתים החיים" של ג'ורג' א. רומרו כאל "סרט אימה יוקרתי ודל תקציב". רומרו עשה את הקלאסיקה שלו תמורת כ-125,000 דולר בלבד, אבל זה ימשיך להרוויח מיליונים רבים. למרבה הצער, המספרים האמיתיים של "Night of the Living Dead" עשויים להיות קשים למעקב, כי כפי שידוע לקולנוע, הוא שוחרר בטעות ללא הודעת זכויות יוצרים. זה אומר שהסרט הפך מיד לנחלת הכלל, וכל מי שיש לו הדפס יכול היה להרוויח ממנו כסף מהיר… מבלי לתת לרומרו אגורה. זה חבל על רומרו, כמובן, שכן סרטו הוא אחד המפחידים שנעשו אי פעם ועבר לקאנון הקולנוע האמריקאי. הסרט לא משתמש במילה "זומבי", ומבלה את רוב זמן ההצגה שלו בבקתה עם ברברה המטורללת (ג'ודית אודיה) והמגן שלה, בן קריר הראש (דואן ג'ונס). זומבים מקווים לפרוץ ו(אולפ) לאכול אותם.
אה, כן, וצריך להתייחס לכך שאטווד אוהבת את "Singin' in the Rain", המחזמר המהולל של סטנלי דונן/ג'ין קלי משנת 1952. הסרט עוסק במעבר של הוליווד מקולנוע אילם לסאונד בתחילת שנות העשרים, אבל הוא גם מאוד מודרני, עם צבעים בהירים ובלט חלומות מורחב. גם זה די טוב.