ביקורת עונה 5 של הדוב: ההצגה הגדולה של פעם מסתיימת בשינוי כאוטי אחרון

"הדוב" מוכן להגיש ארוחה אחרונה אחת. אבל האם מישהו עדיין רעב לעוד? הסדרה עטורת הפרסים של כריסטופר סטור עברה מסע מוזר בחמש עונות, שהושקה בשנת 2022 וזכתה לשבחים ותשומת לב מהירים בזכות סיפור סיפורים מהיר, תרחישים מעוררי מתח וצוות שחקנים מנצח להפליא בראשות ג'רמי אלן ווייט האינטנסיבי והשיער הנהדר שלו. עונה 1 של "הדוב" הייתה מצוינת, ועונה 2 הייתה אפילו טובה יותר. אבל מה שעולה חייב לרדת, ונראה היה שהתוכנית מעידה עם העונה השלישית המצופה שלה.

עונה 3 נפתחה בפרק לא שגרתי שהתפתח באמצעות מונטאז' בן שלושים דקות, ולמרות שחלק מהאנשים (כמוני!) מצאו שזו גישה נועזת למדי, אחרים כבו כמעט מיד. העניינים רק נעשו קשים יותר משם. אמנם נראה לי שאני אחד מהאנשים הבודדים שחשבו שפרק הבכורה של עונה 3 חזק, אבל העונה כולה איבדה אותי כשהיא התגלגלה. התעצבנתי במיוחד על סיום העונה, שהתמקד בטיפשות בשורה של כוכבי שף אורחים מהחיים האמיתיים ששיחקו את עצמם ולא את הדמויות הראשיות שאכפת לנו מהן, ואז הסתיים בצוק ענק – משהו שהסדרה מעולם לא עשתה קודם לכן.

אחרי עונה 3, נראה היה שכל המרכיבים המיוחדים של "הדוב" המשמשים לתוספת טעם התעכשו. מה שבטוח, עונה 4 הייתה שיפור, עם רגעים שהרגישו כמו יוצרי התוכנית שניסו ישירות להתנצל על טעויות שעשו בעונה 3. אבל בשלב הזה, הנזק נעשה. עכשיו, "הדוב" מסתיימת עם עונה 5, ואפילו בתור מעריץ של התוכנית, אני חייב לומר שזה לטובה. התמלאתי ואין מקום לשאריות.

עונה 4 של "הדוב" הסתיימה בפצצה: השף הנצור כרמי (ג'רמי אלן ווייט) גילה לעמית השף ואיש סודו סידני (איו אדבירי) ולחבר ותיק ולפעמים סיכל את ריצ'י (אבון מוס-בכרך) שהוא עוזב. הבישול, השירות לו הקדיש קארמי חלק עצום מחייו, כבר לא משמח אותו, והוא רוצה להתרחק ולהשאיר הכל מאחור – למרות שבילה מספר עונות בניסיון להפוך את המסעדה שלו, הדוב, להצלחה. כרמי רוצה כעת להעביר את השליטה על הדוב לידי סידני וריצ'י וללכת ולעשות משהו אחר; משהו שבתקווה לא יגרום לו להתמוטטות עצבים כל כמה ימים.

עונה 5 תתחדש מיד לאחר ההחלטה הזו. למעשה, העונה כולה (או לפחות 7 מתוך 8 הפרקים שזמינים לעיתונות) מתפתחת במהלך יום ארוך אחד כאשר צוות The Bear נאבק בעומס של ארוחת ערב וסערת גשם זלעפות (השלכת "גשם של חודש ביום אחד!" לשיקגו, כפי שאנו שומעים איש מזג אוויר בטלוויזיה מכריז ברגעי הפתיחה של הבכורה). כל מה שיכול להשתבש ישתבש: הצפה, קריסת תקרה ובעיות פיננסיות קיצוניות (ג'ימי של אוליבר פלאט, המשקיע הראשי ב"דוב", ממש נגמר הכסף כדי לשמור על הג'וינט פתוח, ועכשיו הוא מתאמץ לסגור עסקה גדולה לפני שהכל יאבד).

אחת ההנאות של "הדוב" הייתה לראות את הדמויות גדלות ומתפתחות מעונה לעונה. כן, העבודה במסעדה מלחיצה מאוד, אבל הצוות גילה שיש שמחה בעובדה שהם הפכו למעין משפחה מצויה הדומה לסאגת "מהיר ועצבני".

הדמויות האלה כולן התחילו לאהוב אחת את השנייה, ואנחנו, בתורנו, באנו לאהוב אותן. לריצ'י של מוס-בכרך הייתה קשת נפלאה במיוחד, שעברה ממפסיד מכובס לבחור עם מטרה ודרייב אמיתיים. אם יש דבר אחד שהעונה האחרונה עושה טוב, זה להכות את הנקודה הזו שוב ושוב. הצוות כולם על סף אובדן הדוב, ולמרות שהעבודה משגעת את כולם, המחשבה לא לעבוד זה לצד זה יותר קורעת את הלב.

בינתיים, אולי כרמי עדיין מתייצב לעבודה, אבל הוא בעצם העביר את כל חובות המנהיגות לסידני. סידני, מצידה, נראית לא בטוחה כיצד להמשיך, והמתח מתחיל להתעורר כאשר כרמי מנווט בצורה מביכה את מה שעשוי להיות יומו האחרון במטבח בזמן שסידני מתחבטת במה שצופן לו העתיד. אמנם יש זרם תת מתוק ונוגע ללב שעובר בפרקים האחרונים האלה (רגע מקסים שבו סידני בעצם אומרת לטינה של ליזה קולון-זייאס שהיא תישאר איתה לא משנה מה יקרה גרם לי להיחנק קצת; פעם הדמויות האלה לא היו מסתדרות בכלל, ועכשיו הן קרובות, והקרבה הזו מרגישה אמיתית ואורגנית גם כן בעונה 5), "הדוב נמצא בעונה החמישית".

בעוד קצב קדחתני ודיאלוג צעק הם כבר מזמן מרכיב עיקרי בתוכנית, משהו מרגיש כאן לא בסדר. ההתפרצות המילולית הרועשת נראית מאולצת ולא טבעית באופן שמעולם לא היה בעבר. טיק מעצבן אחד שהפרקים האלה ממשיכים להפעיל שוב ושוב הוא שסצנה תתחיל עם דמות אחת הנובחת סדר כלשהו לדמות אחרת, ובשלב זה הדמות השנייה חוזרת בחוסר אמון על מה שנאמר זה עתה, ואחריה מיד הדמות הראשונית חוזרת על מה שהיא אמרה. שוברק ביתר עוצמה. זה קורה מספר פעמים וזה הופך ליותר ויותר מעייף כששמים לב לזה.

אני גם מתוסכל מכך שהפרק האחרון לא סופק, כי אני יכול רק להניח שהוא נותן לסדרה את הדחיפה הדרמטית האחרונה לה היא זקוקה נואשות. שבעת הפרקים שראיתי הם מהירים וניתנים לצפייה, אבל יש כאן אחדות שמונעת מעונה 5 להרגיש כמו סיום אמיתי. כן, הדמויות צריכות לטרוף כדי להוציא את הבלתי אפשרי – אבל ראינו את זה פעם אחר פעם בתוכנית. כל זה חייב להוביל לאנשהו, נכון? אני בהחלט מקווה שכן.

מלבד התסכולים, "הדוב" עונה 5 שופעת אנרגיית חוט חי ויצירת סרטים קינטיים – תתכוננו להמון תקריבים של עיניים עצבניות – והקאסט נשאר חשמלי, גם אם הם תקועים וצועקים אחד על השני לעתים קרובות מדי. גם היוצר כריסטופר סטורר והחברה מתרחקים בתבונה מהנחת סדרה של קמיעות מסיחות דעת, בעיה שהחלה להפריע ברצינות לתוכנית שמתחילה בעונה 2. זה הסוף, ועדיף להתמקד בדמויות הראשיות במקום שג'ון סינה יצוץ משום מקום.

עונות 1 ו-2 של "הדוב" תפסו אותי חזק, ולמרות שבסופו של דבר התקררתי קצת בתוכנית, אני נשאר מתרשם מהעולם ומהדמויות שסטורר והחברה יצרו כאן. אני שמח שהסדרה מסתיימת פשוט כי אני לא יכול לדמיין לגרור את הסיפור הזה עוד יותר, אבל אני אתגעגע לצוות המבולבל של הבקר המקורי של שיקגולנד. או אולי אתגעגע להתרגשות שתי העונות הראשונות שהתבשלו בתוכי. אבל כפי שנראה שכרמי הבינה, מגיע הזמן שבו אתה פשוט צריך להמשיך הלאה ולראות מה יבוא אחר כך.

/דירוג הסרט: 6 מתוך 10

"הדוב" עונה 5 לאקרנים ב-25 ביוני בשעה 21:00 ET / 6:00p PT ב-FX וב-Hulu.